אלימות לא מבטלת שחרור בעסקת שליט

מחבל ששוחרר במסגרת עסקת גלעד שליט והורשע לאחר מכן בביצוע עבירות של אלימות במשפחה, לא יוחזר לכלא לריצוי יתרת עונשו המקורי. זאת, משום שאפשרות הפקעת השחרור היא רק על עבירות ביטחוניות. כך קובע (יום ג', 20.8.19) שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין. מוחמד זיאדה נדון בשנת 1988 למאסר עולם על פעילות חבלנית, ואמור היה לרצות 40 שנות מאסר. הוא שוחרר בשנת 2011 במסגרת עסקת שליט בידי נשיא המדינה דאז, שמעון פרס, בתוקף סמכותו לפי חוק יסוד הנשיא. כחלק מתנאי השחרור נקבע, כי הוא מותנה בכך "שהנדון לא יעשה כל מעשה הפוגע בביטחון מדינת ישראל או בביטחון אזור יהודה ושומרון, ובכלל זה יימנע מכל פעילות טרור או אלימות, תמיכה בפעילות כזו וסיוע לה, בכל דרך שהיא, וכן לא יבצע כל עבירה שעונשה שלושה חודשי מאסר ומעלה על-פי הדין החל באזור או הדין החל בישראל". הפרת תנאי זה מאפשרת למדינה להחזיר את המשוחרר לכלא לריצוי יתרת עונשו המקורי, ובמקרה של זיאדה - עוד 16 שנות מאסר. בדצמבר 2016 הורשע זיאדה בתקיפת אשתו ובנותיו, וכעבור שנה נקבע בערעור שהוא ירצה שנת מאסר. המדינה טענה, כי יש להחזירו לריצוי יתרת עונשו המקורי, בנימוק שהרשעתו מהווה הפרה של חוק השחרור על תנאי של אסירים ומובילה לביטול החנינה שקיבל מהנשיא. ועדת השחרורים ובית המשפט המחוזי מרכז קיבלו את עמדת המדינה, אך שטיין קובע שהם שגו.

סמכות חוקתית של הנשיא

שטיין אומר, כי סמכות החנינה של הנשיא היא בעלת מעמד חוקתי הגבוה משל קביעות חוקים אחרים, משום שכאמור היא קבועה בחוק יסוד. הנשיא מוסמך להעניק - כמו בעסקת שליט - חנינה מותנית, הפוקעת אם לא התקיים תנאי מוקדם (במקרה הנוכחי: שחרורו של שליט) או אם התקיים תנאי מבטל (במקרה הנוכחי: ביצוע עבירות ביטחוניות לאחר השחרור). בשל הפער העצום בין מעמדו של הנשיא לבין מעמדו של מקבל החנינה, ממשיך שטיין, אומנם יכול הנשיא להעמיד תנאים לחנינה - אך הללו חייבים להיות חוקיים, מוסריים וניתנים לביצוע, וגם מובנים לאדם מן היישוב. הם גם אינם יכולים להיות כוללניים מדי, אלא נקודתיים או שייכים לקבוצה מוגדרת. פרשנותו של כתב חנינה צריכה להיות בהתאם למשמעותו הפומבית, וכאשר קיים ספק בנוגע למשמעותו - עליו לפעול לטובת מקבל החנינה. שטיין קובע, כי חוק השחרור על תנאי אינו מאפשר להגביל את סמכות החנינה שבידי הנשיא - בשל הפער במדרג בינו לבין חוק יסוד הנשיא. חוק זה גם אינו יכול להכתיב לנשיא את תנאי החנינה ואת דרך קביעתם. לכן, יכול הנשיא להעניק חנינה אשר תנאיה יסטו מהתנאים הרגילים הקבועים בחוק השחרור על תנאי - והללו יגברו.

פרשנותה של המדינה מובילה לאבסורד

בעסקת שליט בחר פרס להתנות את מתן החנינה בתנאים ספציפיים שנקבעו בכתבי השחרור של מאות המחבלים ששוחררו. בכך הוא ביקש לסטות מברירת המחדל שבחוק השחרור על תנאי, וקבע במפורש שרק עבירות ביטחוניות יובילו להפקעת השחרור - ולא כל עבירת פשע או עוון, כמו במקרה רגיל של שחרור מוקדם. הן ועדת השחרורים והן המחוזי מרכז טעו, כאשר סברו שתנאי השחרור בעסקת שליט כפופים להוראות הכלליות - קובע שטיין. המחוזי טעה גם בכך שפירש חנינה זו כאילו היא אוסרת על המחבלים לעסוק בפעילות נגד ביטחון המדינה שאינה עבריינית, מעיר שטיין. פרשנותה של המדינה לתנאי החנינה אינה סבירה, מוסיף שטיין, ומדגים זאת בשאלה שהעלה השופט יצחק עמית במהלך הדיון: האם זיאדה יוחזר למאסר עולם אם יבצע עבירה של סירוב לקבל שטר כסף ישראלי אגב מכירה - שהעונש עליה הוא שלושה חודשי מאסר? התנאים שנקבעו בעסקת שליט נועדו למנוע את חזרתם של המשוחררים למעגל הטרור - ותו לא. שטיין פותח את פסק דינו בצטטו את השופט האמריקני פליקס פרנקפורטר: "הערובות לחרות האדם חוזקו לרוב במשפטיהם של אנשים לא מאוד נחמדים". הוא מסיים באומרו: "ישראל איננה רק מדינה שנלחמת בטרור. ישראל היא מדינת חוק שנלחמת בטרור תוך שמירה על חוקיה ועל הזכויות שחוקים אלה מקנים לבני אנוש". השופטים יצחק עמית וג'ורג' קרא הסכימו עם שטיין, אם כי לדבריהם אין צורך ליצור חזקות חלוטות לגבי ניסוח כתבי חנינה ואין צורך לדון ביחס שבינה לבין שחרור על תנאי. במקרה הנוכחי, הם אומרים, ניתן להגיע למסקנתו של שטיין בדרך פשוטה של פרשנות תנאי החנינה, ממנה ברור שהיא תפקע רק בשל ביצוע עבירות ביטחוניות. קרא גם מותח ביקורת על פרשנותה השגויה של המדינה: "הטיעון לפיו התוספת 'לא יבצע כל עבירה שעונשה שלושה חודשי מאסר ומעלה' הוכנס על-מנת להרתיע אסירים משוחררים במסגרת עסקת שליט מביצוע כל סוג של עבירה, אין בו ממש. החנינה הינה אקט נשיאותי. נשיא המדינה מסמל את הממלכתיות, היושרה וההגינות ונהנה מחזקת התקינות. בבואנו לפרש מסמך שנוסח ונחתם על-ידי נשיא המדינה, אין ליחס לו, אף לו ברמז, כי במסמך ההקלה נטמנה מלכודת פתאים לאסיר שמא ייכשל בה. "לו רצה והתכוון נשיא המדינה כי חנינתו של אסיר כזה תבוטל עם ביצוע כל עבירה אחרת שאיננה עבירת ביטחון או טרור, שהעונש בצדה שלושה חודשי מאסר ומעלה, חזקה עליו שהיה מנסח את הדברים בבהירות שלא הייתה מותירה מקום לספק. טענה ממנה ניתן להסיק מסקנה פרשנית אחרת, לפיה הוטמנה מלכודת בכתב החנינה הינה טענה שאינה ראויה להישמע בהינתן מעמדו ותפקידו של נותן החנינה". את זיאדה ייצג עו"ד אביגדור פלדמן, ואת המדינה - עוה"ד יובל רויטמן וענת גולדשטיין.