ביקורת קשה בעליון על השופט רחמים כהן

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, רחמים כהן, ביטל שטר מתנה על דירה מכוח טענות שלא הועלו במקור והגיע למסקנות ללא ביסוס עובדתי. כך קובעת (יום ג', 20.8.19) שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון. כהן ביטל לפני שלוש שנים את העברת דירתו של עמנואל ג'נאח בבת-ים לעו"ד לילך ארביב-אור וקבע שהיא תעבור לבתו של המנוח, חנה פנטופט-ג'נאח. כהן מצא, כי קיימים ספקות משמעותיים בדבר תקפותו של שטר המתנה עליו חתם ג'נאח לטובת ארביב-אור, וכי ספק אם הוא היה כשיר לחתום עליו ואם אכן התכוון להעניק לה את הדירה. ברון קיבלה את ערעורה של ארביב-אור וקבעה שהדירה תעבור אליה. לדבריה, כהן פסק שמצבו הקוגניטיבי של ג'נאח לא אפשר לו להבין את משמעות כתב המתנה - וזאת מבלי שטענה זו הועלתה בידי פנטופט-ג'נאח בכתב התביעה שלה, אלא רק בשלב הסיכומים. הדבר היווה הרחבת חזית אסורה, וכהן לא היה רשאי לאפשר זאת. "בית המשפט רשאי לדון מיוזמתו במשמעות המשפטית הנגזרת מהמסכת העובדתית אשר נפרשה לפניו, אולם בכל הנוגע לעובדות המרכיבות את עילת התביעה - בית המשפט אינו יכול לגלותן בעצמו, ומקל וחומר שאין הוא יכול לסמוך עליהן בפסק דינו", מדגישה ברון. לדברי ברון, "פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסמך על קביעה עובדתית שלפיה המנוח לא היה כשיר מבחינה קוגניטיבית בעת הרלוונטית וממילא לא היה בעל גמירת דעת להורות ולחתום על מסמך המתנה. אלא שטענה בנוגע לכשירותו הקוגניטיבית של המנוח - שהיא טענה עובדתית - לא נטענה כלל בכתב התביעה ולא הייתה חלק מחזית המחלוקת בין הצדדים. קביעת בית המשפט המחוזי בדבר אי-כשירותו של המנוח לחתום על מסמך המתנה נעשתה על בסיס הרחבת חזית, מבלי שניתנה למערערת הזדמנות להתגונן בעניין זה; ובכל מקרה, גם בלא שהונחה לקביעה זו תשתית ראייתית ראויה". ברון מוסיפה, כי פסיקתו של כהן מוטעית גם לגופם של דברים. הצדדים לא הגישו חוות דעת רפואית לגבי מצבו הנפשי של ג'נאח - ולמרות זאת כהן קבע שהוא לא היה כשיר לחתום על מסמך המתנה. לכן, מדובר במקרה חריג בו יכולה ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות. כהן שגה כאשר קבע שאין צורך בחוות דעת מומחה לבחינת המסמכים הרפואיים שהוצגו לו: "נדרש ידע רפואי, ניסיון ומקצועיות בתחום, לצורך ניתוח תוכנם של המסמכים הרפואיים ומשמעותם", אומרת ברון. כהן קבע, כי במסמכים הרפואיים "קיימת אבחנה באשר למצבו הקוגניטיבי הירוד של המנוח ודי בהם כדי להטיל ספק בגמירת דעתו של המנוח". ברון מגיבה: "הטלת ספק איננה רף ההוכחה הנדרש בהליך אזרחי, והמרחק בין הספק העולה מן המסמכים הרפואיים לבין עמידה בנטל להוכיח במאזן ההסתברויות כי המנוח לא היה כשיר מבחינה קוגניטיבית לחתום על מסמך המתנה, הוא רב עד מאוד. הלכה למעשה בית המשפט הפך את נטל ההוכחה". ברון מסיקה מן המסמכים, כי ג'נאח היה כשיר לחתום על מסמך המתנה ומסמך זה מבטא את רצונו. מכל מקום, פנטופט-ג'נאח לא הוכיחה את ההפך; והענקת המתנה לארביב-אור הייתה הגיונית, שכן היא ובעלה טיפלו בג'נאח, בעוד בתו מתגוררת בנורבגיה. פנטופט-ג'נאח חויבה בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. השופטים נעם סולברג ודוד מינץ הסכימו עם ברון. את ארביב-אור ייצג עו"ד טוביה מצקביץ, ואת פנטופט-ג'נאח - עוה"ד גונן קסטנבאום ומני חי.