נמל התעופה בן-גוריון מהווה זירה רגישה במיוחד. מדובר באחד המוקדים הבולטים ביותר הנתונים לאיום ביטחוני מתמיד מצד גורמים החותרים לפגוע במדינת ישראל ובאזרחיה. חטיפה או פיצוץ של מטוס הממריא מישראל או חוזר למדינה נחשבים לפיגועים חמורים במיוחד בשל היקף ההרוגים שעלולי להיות גדול, הנזק הכלכלי כתוצאה מפגיעה בתיירות, החשש מנראות גבוהה כלפי חוץ ועוד. בעקבות זאת, נוסעים בנמל תעופה בן-גוריון, בעיקר נוסעים ממוצא ערבי, נדרשים על-פי עדותם לעבור בידוק ביטחוני הכרוך לעתים קרובות בבדיקות קפדניות ופולשניות שעלולות להפוך את התהליך לחוויה פוגענית.
בעבודה אקדמית בהובלת הפרופסור באדי חסייסי, הד"ר טל יונתן זמיר והד"ר גלי פרי מהמכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית והפרופסור יורם מרגליות מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף ובסיוע של חטיבת הביטחון בנתב"ג, נבדק הליך הבידוק הביטחוני בנמל התעופה לפני יישום הרפורמה האחרונה והחדשה יחסית ואחריו. עבודה זו נמצאת בשלביה האחרונים לפני פרסום בכתב עת. החוקרים יצאו מנקודת הנחה שנוהל הבידוק, הכולל פתיחת הכבודה של הנוסעים ובידוק ידני של המזוודות, מעורר תגובות שליליות וקשות, בעיקר בקרב הנוסעים הערבים. בנוסף, החוקרים הניחו כי פעולת הבידוק הידני למזוודות הנוסעים תגרור פגיעה משמעותית בהערכתן של קבוצת הנוסעים הערבים את קבילות הבדיקה הביטחונית והוגנותה.
המחקר נערך ברקע השינויים הטכנולוגיים המשמעותיים שחלו באמצע העשור האחרון, כולל הפעלה רחבה של מכונות שיקוף חדשות - כשהציפייה היא כי שימוש בהן, בין היתר, יצמצם את המגע בין הבודקים הביטחוניים לנוסעים וכי מזוודותיהם לא יבדקו באופן גלוי לציבור. "במסגרת המחקר בחנו האם הרפורמה בשיטת הבידוק הביטחוני בנתב"ג שיפרה את עמדותיהם של הנוסעים הערבים ביחס להוגנות מערך הבידוק והבודקים הביטחוניים בנתב"ג, והאם היא באמת הביאה להגברת האמון שהנוסעים הערבים רוחשים למערך הבידוק הביטחוני", הוסיף חסייסי.
כדי לבחון את ההשפעה של רפורמת הבידוק הביטחוני, נערך סקר נוסעים בשני גלים באזור הדיוטי פרי, רגע לפני עזיבת הנוסעים את ישראל ואחרי שעברו את ה"ריבוע" (כינוי לאזור שבו נבדקו המזוודות). הגל הראשון נערך בחודשים יולי-אוגוסט 2013, טרם הטמעת מערכת הבידוק החדשה. הגל השני נערך כשנתיים לאחר ההטמעה המלאה של מערכת הבידוק, בחודש אוגוסט 2015. למעשה, מדובר במערך מחקר דמוי-ניסויי אשר "מנצל" שינויים שמתרחשים באופן טבעי בתהליך הבידוק בשדה התעופה. השאלות הוצגו לנוסעים ערבים בלבד, והן התייחסו באופן כללי לבידוק בשדה ולא, למשל, רק לבדיקה שעברו בשער הכניסה בלבד, זירה בעייתית משל עצמה.
"הבידוק בנתב"ג בנוי על מעגלי אבטחה. תלונות הנוסעים שנבחנו במהלך המחקר כללו גם את הטרוניה על הבידוק בשער, אבל חלק הארי של התלונות נגע לבידוק הפולשני בתוך המסוף עצמו - בייחוד בעת פתיחת מזוודות בפרהסיה לנוסעים ערבים", ציין חסייסי. "חוויית הבידוק בשער קשה, אין ספק, אל לנו להתעלם ממנה. היא קיימת גם במחסומים בשטחים, אבל המחקר שלנו בחר להתמקד בשטח המסוף, כדי לדמות ככל הניתן תרחיש שמזכיר מפגש של שוטר ואזרח".
תוצאות הבדיקה שהתקבלו הראו כי הנוסעים הערבים שהשתתפו בסקר לאחר יישום הרפורמה התאפיינו בעמדות חיוביות יותר בהשוואה לנוסעים הערבים שהשתתפו בסקר טרם יישום הרפורמה, בהתייחס לאמון במערך הביטחון, להוגנות הבודקים הביטחוניים ולהוגנות מערך הבידוק הביטחוני בנתב"ג. בהמשך הניתוח נוצרה התאמה בין נוסע ערבי שנפתחה מזוודתו לפני הרפורמה לבין נוסע ערבי החולק מאפיינים דומים (ה"תאום" שלו) אולם לא נפתחה מזוודתו במהלך הבידוק. הממצאים הראו כי קבילוּת הבידוק הביטחוני בקרב נוסעים ערבים שנפתחה מזוודתם לפני הרפורמה עמד על 66% בעוד המדד בקרב נוסעים "תאומים" עלה ל-84% אחרי הרפורמה. "פער זה משקף את האפקט הנקי ("נטו") של הרפורמה כאשר יש לנו שליטה על המאפיינים השונים של הנוסעים לפני הרפורמה ואחיה", קבע חסייסי.
על-פי ממצאי הסקר, הימנעות משימוש בנהלי בידוק פוגעניים תרמה להשפעה חיובית על עמדות הנוסעים הערבים כלפי הבודקים הביטחוניים בפרט ומערך האבטחה בכלל. מצד שני, הסקר הראה כי למעט השינוי לגבי פתיחת המזוודות של הנוסעים, שאר נוהלי הבידוק (כמו בדיקה במקום נפרד או בבידוד, מספר השאלות שנשאלו בבידוק, מספר הבודקים שטיפלו בנוסעים) לא השתנו לאחר הרפורמה.
"בהתבוננות רחבה יותר, אנו מציעים כי שימוש נרחב בחידושים טכנולוגיים בבידוק ביטחוני בשדות תעופה או בזירת השיטור יביא לשיפור בעמדותיהם של אזרחים, בייחוד קבוצות מיעוט", אמר חסייסי. "מצד שני, אסור להזניח את היחס והמגע האנושי. חשוב שבמקביל להשקעה בטכנולוגיה בבידוק הביטחוני ניקח בחשבון גם את הגורם האנושי במפגשים רגישים מעין אלה".
