נניקשוילי הורשע בפרשת פואד

אברהם נניקשוילי, שהיה מבעלי חברת שמן משאבי נפט וגז וחברת מנופים פיננסיים, הורשע (יום ד', 28.8.19) במתן שוחד לשר המנוח בנימין בן-אליעזר ובהלבנת הון. רוי מוצפי, העוסק בתחומי הנדל"ן והטקסטיל בארץ ובחו"ל, זוכה מכל אשמה בפרשה. כך קבע שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, בני שגיא, אשר מתח ביקורת חריפה על המשטרה והפרקליטות בנוגע לניהול חקירתו של מוצפי. פסק הדין ניתן בדיוק שלוש שנים לאחר פטירתו של בן-אליעזר, ו-4.5 שנים לאחר שהוגש כתב האישום. המדינה טענה, כי בן-אליעזר קיבל מן השניים שוחד בסך 2.25 מיליון שקל כאשר היה שר וחבר כנסת.

נניקשוילי: שוחד בעד תצהיר בהליכי שומה

בעניינו של נניקשוילי טענה המדינה, כי בשנת 2011 פנה אליו בן-אליעזר, ביקש וקיבל ממנו 1.5 מיליון שקל (בדולרים), תמורת פעולות שביצע בתפקידו כשר התמ"ת לטובתם של נניקשוילי ושותפו ג'קי בן-זקן. בן-אליעזר הפעיל את קשריו כשר שהיה הממונה על מועצת הנפט, לשיפור סיכוייה של שמן לעמוד בתנאים לקבלת רישיון קידוח באתר "מד אשדוד". בנוסף, בן-אליעזר חתם על תצהיר והעיד בבית המשפט מטעמו ולטובתו של נניקשוילי בהליך שניהל, שזכייה בו הייתה שווה לנניקשוילי סכום גבוה מאוד. נניקשוילי הואשם במתן שוחד והלבנת הון. שגיא מנתח באריכות את מערכת היחסים בין נניקשוילי לבין בן-אליעזר, ודוחה את גרסת ההגנה לפיה היו אלו יחסי ידידות קרובים המסבירים את מתן הכסף לבן-אליעזר. עם זאת, הוא מבדיל בין האישום שהתייחס לקידוח "מד אשדוד" לבין האישום שהתייחס למתן התצהיר בענייני המס של נניקשוילי. בעניין הקידוח קובע שגיא, כי בן-אליעזר לא היה מעורב בייזום פגישה בין נציגי שמן לבין נציגי נובל אנרג'י, אלא הייתה זו יוזמה של ראש לשכתו דאז, איילת אזולאי, יחד עם בן-זקן. עוד הוא קובע, כי בן-אליעזר אומנם התערב לטובתה של קבוצת שמן ולחץ על קובי מימרן, שהיה אז הממונה על ענייני נפט במשרד התשתיות, לסייע לה לעמוד בתנאים הדרושים - אך ננקשוילי לא ידע על כך. לכן, דוחה שגיא את גרסת התביעה ולפיה נניקשוילי שיחד את בן-אליעזר כדי לקדם את זכויות הקידוח. מסקנתו של שגיא שונה בנוגע לתצהיר. ביולי 2009 החלה רשות המיסים בהליכים בעניינו של נניקשוילי, שרכושו נאמד ב-3.35 מיליארד שקל, כדי לקבוע האם הוא תושב חוץ (כשיטתו) או שמא הוא תושב ישראל וחייב במיסים בארץ. באוקטובר 2013 חתם בן-אליעזר על תצהיר, לפיו ננקישוילי הוא תושב חוץ, ובינואר 2014 חזר על כך בבית המשפט, בו נדון ערעורו של נניקשוילי על השומה בסך 350 מיליון שקל שהוצאה לו. הערעור נדחה הן במחוזי והן בעליון.

אולי גם חברות - אבל מטרה פסולה

שגיא קובע, כי במועד בו העביר נניקשוילי לבן-אליעזר את הכסף - הוא כבר חשב שיזדקק לעזרתו בהליכי השומה, וציפה שהיא תהיה משמעותית במיוחד נוכח מעמדו הבכיר של בן-אליעזר. נניקשוילי אומנם טען בהמשך שמדובר היה בהלוואה, אך להעברת הכסף לא היו סממנים של הלוואה - מציין שגיא. ייתכן שההעברה הייתה גם ממניעים חבריים, אך אליהם התלווה מניע פסול בדמות קבלת סיועו של בן-אליעזר בהליכי המס. "העברת מתת בדמות סכום עתק לאיש ציבור, יוצרת אצלו מחויבות עצומה, וניתן לראותה ככזו המהווה אינדיקציה ראייתית לקיומה של מטרה פסולה מצידו של נותן המתת", אומר שגיא. שגיא מוסיף: "בן-אליעזר רתם את מעמדו הציבורי לצורך תמיכה בטענת הנאשם בדבר תושבתו, ויצר קשר בלתי ניתן לניתוק בין פעילותו הציבורית כשר בממשלת ישראל, לבין נסיבות היכרותו עם הנאשם ותרומתו של הנאשם לקידום האינטרסים של מדינת ישראל. במצב דברים זה, לא ניתן לומר כי עסקינן בעדות 'פרטית' שניתנה לטובת "חבר ותיק", ומתבקשת מסקנה לפיה יש לראות בהגשת התצהיר ובעדות בבית המשפט כפעולות החוסות תחת ההגדרה הרחבה של 'פעולה הקשורה בתפקידו'" - ומכאן שמדובר בשוחד. את ננישקוילי ייצגו עוה"ד נתי שמחוני ויואב סננס.

מוצפי: זכויותיו נרמסו; זיכויו מוחלט

בעניינו של מוצפי נטען, כי לבקשתו פנה בן-אליעזר (שהיה מקורב מאוד לממשל חוסני מובארק) לקונסול מצרים מספר פעמים על-מנת לסייע לעובדיו של מוצפי לקבל אשרות למדינה זו. בעקבות פניות אלה חידש הקונסול מידיית את מתן האשרות לעובדי החברה, וכל אימת שהיה בכך צורך. בתמורה, העביר מוצפי לבן-אליעזר 260,000 שקל בשנת 2011 לרכישת מגרש עבור בנו וכלתו בנס ציונה. בשנת 2012 נתן מוצפי לבן-אליעזר, לבקשתו של האחרון, 500,000 שקל לרכישת בית ביפו. בן-אליעזר ביקש ממוצפי עוד 1.3-1.2 מיליון שקל לאותה מטרה, אך מוצפי סירב. מוצפי הואשם במתן שוחד והלבנת הון. שגיא זיכה את מוצפי מכל אשמה, תוך ביקורת חריפה על התנהלותן של המשטרה ופרקליטות מיסוי וכלכלה בעת חקירתו של מוצפי ביוני 2014 ביחידה להב 433. ראש צוות החקירה, רב-פקד צחי חבקין, החליט - בעצה אחת עם הפרקליטה המלווה, שרון כהנא (שעמדה בראש צוות התביעה בתיק וכיום ראש מחלקת צווארון לבן במשרד עמר-רייטר-ז'אן-שוכטוביץ) - לחקור את מוצפי כעד ולא באזהרה, וכך לא נאמר לו מהן זכויותיו כחשוד. זאת, למרות שבאותה עת חשדו החוקרים שהוא העניק לבן-אליעזר שוחד במאות אלפי שקלים. רק לאחר שמוצפי מסר מרצונו פרטים שהיו עלולים להפליל אותו, הודיעו לו החוקרים שהוא נחקר באזהרה. שגיא קובע: "התנהלותם של גורמי החקירה הייתה התנהלות חמורה, והעובדה כי זו גובתה, בזמן אמת, על-ידי הפרקליטות, אשר הוסיפה והחזיקה באותה עמדה מגבה גם במהלך ניהול המשפט וגם בסיכומיה, אך מעצימה חומרה זו. "...אין לי אלא לקבוע כי התנהלותם של גורמי החקירה, בגיבויה האקטיבי של הפרקליטות, נועדה לנטרל את מנגנוני ההגנה של הנאשם, והיה בה משום חציית קווים, רמיסת זכויות בסיסיות של חשוד ונחקר, והכל תוך ניסיון לחלץ מהנחקר נתונים מפלילים שייסעו בידם לגבש בסיס ראייתי אשר יאפשר הגשת כתב אישום. ההסברים שנמסרו על-ידי גורמי החקירה בבית המשפט היו הסברים קלושים ורחוקים מלהניח את הדעת, ולא היה בהם משום לקיחת אחריות אשר תוכל ללמד על תובנה והפנמה של הפסול שבהתנהלותם". שגיא מוסיף: "ניתן היה לצפות כי הפרקליטות בזמן אמת, או לכל היותר בדיעבד, תבקר התנהלות חמורה מעין זו, אך בפועל, גורמי הפרקליטות השונים הלכו 'יד ביד' עם החוקרים, גיבו את אותה התנהלות חמורה, והתמקדו בניסיון 'להכשיר' אותה ואת תוצריה. מסקנה זו מתבקשת הן נוכח העובדה כי ההחלטה שלא לחקור את הנאשם באזהרה התקבלה גם על דעת הפרקליטה המלווה בזמן אמת, והן נוכח העובדה כי לאורך המשפט, כמו גם בסיכומים, טענה הפרקליטות כי מדובר בהתנהלות שאינה פסולה, אלא, לכל היותר, ב'תחבולה נסבלת'". שגיא דוחה את טענת הפרקליטות, לפיה החקירה התנהלה בנועם ומכאן שזכויותיו של מוצפי לא הופרו. הוא אומר: "עמדה זו משקפת תפיסה מוטעית ובעייתית, לפיה חקירה 'רומסת זכויות' צריכה להיעשות תוך הרמת קול על הנחקר או שימוש באלימות פיזית, אלא שברור שלא תמיד קיים קשר בין הרמת הקול לבין שמירה על זכויות הנחקר, וניתן לפגוע בהן פגיעה קשה גם 'ברוגע ובנועם'. במקרה דנן, דווקא ההתנהלות 'הרגועה' השתלבה היטב עם רצונם של גורמי החקירה לטעת בנאשם תחושת ביטחון, ולנטרל את כל מנגנוני ההגנה שהם מנת חלקו של אדם הנחקר באזהרה".

מתנה מתוך חברות אמיתית

עוד עומד שגיא על העדר תיעוד כלשהו לשני רגעי מפתח בחקירה: הודאתו הנטענת של מוצפי במתן מאות אלפי שקלים לבן-אליעזר והרגע בו החליטו החוקרים לעבור לחקירה באזהרה. והוא מסכם: "שמירה על זכויות נחקרים, הקפדה על תיעוד נאות ופיקוח אפקטיבי על גורמי החקירה שמא אלה נוקטים בצעדים לא תקינים, הם חלק אינהרנטי מתפקידי הפרקליטות, ודומה כי במקרה זה היטשטשו עד מאוד הגבולות בין הגוף החוקר לגוף המלווה את החקירה, אותו גוף שניתן היה לצפות כי יבדוק, יפקח ויוודא כי החקירה מתנהלת בגבולות גזרה מקובלים, בהתאם לעקרונות החוק ולפסיקתו של בית המשפט העליון". שגיא מדגיש, כי זיכויו של מוצפי מוחלט ולא נובע רק מרמיסת זכויותיו. הוא קובע, כי מוצפי ובן-אליעזר היו ידידים קרובים במשך עשרות שנים, וכי מוצפי דיבר אמת באומרו שהכספים לבן-אליעזר היו מתנה לידיד שהיה במצוקה בשל מצבו הרפואי הקשה, וללא כל קשר לסיועו בנושא הוויזות. בן-אליעזר העניק למוצפי רק פעמיים סיוע נקודתי בקבלת ויזות למצרים, בעוד עובדיו נזקקו עשרות פעמים לקבלת ויזות. על פניו, מעשיו של בן-אליעזר גם הועילו למדינה - וגם אישים אחרים, כמו אהוד ברק וסילבן שלום, סייעו למוצפי בבעיה זו. את מוצפי ייצגו עוה"ד ששי גז ושירן גולברי. איילת אזולאי, שהייתה ראש לשכתו של בן-אליעזר, נדונה ל-200 שעות עבודה לתועלת הציבור, לאחר שהודתה והורשעה בהפרת אמונים. צ'רלי יהודה נדון לשישה חודשי מאסר על תנאי ולקנס של 75,000 שקל, לאחר שהודה יהודה בעבירה על סיוע לעשיית פעולה ברכוש (השוחד שלפי הנטען קיבל בן-אליעזר) ומסירת מידע כוזב. בן-זקן נקנס ב-65,000 שקל ונדון לארבעה חודשי מאסר, אולם עונש זה היה בחופף ל-26 חודשי המאסר שגזר עליו בית המשפט העליון בשל עבירות ניירות ערך. הוא הודה בסיוע להפרת אמונים.