שופטת בית המשפט המחוזי מרכז,
עירית וינברג-נוטוביץ, מינתה שלשום (יום ו', 23.8.19) את עו"ד אורי גיל למפקק חברת יום ליום תקשורת שבבעלות נעמה שילת-עיידן. החברה מוציאה לאור את השבועון החרדי-ספרדי "יום ליום".
יום ליום מתפרסם מאז 1993, בה הוקם בהוראתו של הרב
עובדיה יוסף, תחילה כיומון ולאחר מכן כשבועון של
ש"ס. שילת-עיידן רכשה את העיתון ביוני 2017 וזמן קצר לאחר מכן הודיע השר
אריה דרעי, כי ש"ס מתנתקת ממנו; בטאון המפלגה כיום הוא "הדרך". באוגוסט 2017 מונה השר לשעבר
שלמה בניזרי לעורך העיתון, אך הוא התפטר לאחר שמונה חודשים בשל חילוקי דעות עם שילת-עיידן. לאחרונה פתח העיתון במסע לגיוס תרומות מקוראיו.
בחודש שעבר ביקשה חברת הדפוס החדש מבקשת לפרק את יום ליום, בטענה שהחברה חייבת לו 720,000 שקל ומצויה בקשיים ניכרים.
מאז הרכישה בידי שילת-עיידן, נאמר בבקשה, "החברה מצויה בהליך מואץ של התדרדרות עד שהיא נקלעה לחדלות פרעון, לא מסוגלת כלל לפרוע חובותיה, אינה משלמת משכורות לעובדים, חייבת כספים לבנקים וגורמים נוספים ואף בעלת השליטה בה מודה בפה מלא כי החברה לא מסוגלת לפרוע את חובותיה לנושים". הדפוס טוען, כי שילת-עיידן הזמינה ממנו עבודות מתוך ידיעה שלא תוכל לשלם תמורתן - טענה שאם תוכח, יכולה להוביל לחיוב אישי שלה לשאת בחובות.
עוד נטען בבקשה, כי באפריל 2018 הקימה שילת-עיידן חברה בשם נשרים, אליה היא מבריחה את המוניטין והפעילות של יום ליום, כך שהאחרונה נותרת עם חובות וללא נכסים. בפגישה בין הצדדים בחודש יוני, טען הדפוס, הודתה שילת-עיידן בחוב אך אמרה שאין לה מקורות לפרוע אותו, וטענה שדרעי הוא הנושא באחריות לקריסתו של העיתון.
בעקבות בקשת הדפוס החדש, ביקשה חברת יום ליום עצמה למנות לה מפרק זמני. לדבריה, פרסום הבקשה דרדר עוד יותר את עסקיה, שכן כל הגורמים הקשורים לעיתון חששו להמשך קיומו כעסק חי. עובדי החברה הוזמנו לשימוע, והיא ממשיכה להעסיק רק מעט עובדים הנחוצים להפקת התוכן, לגרפיקה ולהדפסה. החברה מעריכה, כי ניתן יהיה למכור אותה כעסק חי ולפרוע עשרות אחוזים מחובותיה. להערכתה, ניתן להפעיל אותה בתקופת הביניים עם הוצאות של 93,000 שקל והכנסות של 120,000 שקל לחודש. החברה לא פירטה את מצבת חובותיה ולא צירפה דוחות כספיים.
הכנ"ר תמך בבקשת הפירוק באומרו, כי בשנתיים האחרונות קיים קושי בניהול עסקי החברה "והיא מתנהלת במתכונת מצומצמת ביותר". לכן, יש מקום למנות מפרק שיפעיל אותה עד מכירתה. וינברג-נוטוביץ קבעה, כי בשלב זה על גיל לתפוס את נכסי החברה, והורתה לו להגיש בתוך שבועיים דוח על כדאיות הפעלתה.
