מתי גולן נגד גלובס ולהפך

תביעות הדדיות במיליוני שקלים בין העיתון גלובס לבין מתי גולן, שהיה העורך הראשי שלו ובעל טור בו במשך עשרות שנים. הסכסוך תלוי ועומד בבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב. בחודש מאי השנה הגיש גולן בן ה-82 תביעה בסך 1.2 מיליון שקל נגד גלובס, בעקבות הפסקת העסקתו. גולן היה העורך הראשי של גלובס בשנים 1992-1988, לאחר מכן היה העורך הראשי של העיתון המתחרה טלגרף, ומאז 1996 היה בעל טור בגלובס. בשיאו הגיע שכרו החודשי של גולן, על-פי תביעתו, ל-33,000 שקל פלוס מע"מ. לדבריו, ביולי 2013 הופחת שכרו ב-16%. לטענת גולן, ביולי 2015 יצר גלובס במכוון מחלוקת על תנאי העסקתו, כדי להכריח אותו לחתום על הסכם חדש, בו ייקבע שאין ביניהם יחסי עובד-מעביד - הסכם עליו אכן נאלץ לחתום חודש מאוחר יותר. בינואר השנה, הוא אומר, הודיעה לו מו"ל העיתון, אלונה בר-און על הפסקת עבודתו לאלתר, וזאת ללא שימוע ותוך הצעה לתשלום מענק פרידה בסך 35,000 שקל. לדברי גולן, מאוחר יותר אומנם ערכה לו בר-און שימוע, אך למראית עין בלבד ובלא שיתקיימו התנאים הקבועים להליך זה. לטענתו, קיים חשש כבד שמדובר בפיטורי השתקה פוליטיים, מאחר שלא סיפק "סיקור אוהד" לגורמים מסוימים, וכן שבסיסם עומדים שלא כדין שיקולים כספיים. גולן מבקש לקבוע, כי התקיימו בינו לבין גלובס יחסי עובד-מעסיק, יש לבטל את ההסכמים בהם נקבע שאין יחסים כאלו, לשלם לו פיצויי פיטורין וזכויות סוציאליות ולפצותו על התעמרות ופגיעה בשמו הטוב. בכתב ההגנה של גלובס נאמר (22.8.19) כי גולן ידע היטב שהוא אינו עובד של גלובס והדבר הובהר בצורה מפורשת בכל ההסכמים איתו. אין המדובר בעובד מוחלש, אלא במי שהוא עורך דין בהשכלתו, בעל כוח מיקוח רב מול העיתון ומי שיש לו היסטוריה עתירת תביעות, כולל נגד מעסיקיו עם סיום עבודתו - נטען. התביעה מהווה התכחשות אופורטוניסטית להסכמים עליהם חתם גולן ולזכויות היתר שניתנו לו במסגרתם: שכר גבוה במיוחד, אפשרות לעבוד במשרות נוספות והעסקה עד גיל 82. לטענת גלובס, העסקתו של גולן הופסקה משום שסגנון כתיבתו "נתגלה כפוגעני ושטחי וכלל התבטאויות בלתי הולמות כלפי אנשים פרטיים וכלפי קבוצות ובהן נשים, חרדים, מצביעי ימין ועוד. בחלק מהמקרים מדובר בהתבטאויות גזעניות או מיזוגיניות המופנות כלפי אוכלוסיות מסוימות בחברה הישראלית, והעולות לעיתים כדי הסתה של ממש". עוד נטען, כי בהליכים לסיום עבודתו התבטא גולן בצורה פוגענית כלפי בר-און, אביה המנוח חיים בר-און (שהיה מו"ל גלובס) והעורכת נעמה סיקולר. על-פי כתב ההגנה, קוראים רבים התלוננו על כתיבתו של גולן וכשלו המאמצים להביאו לפעול בהתאם לקוד האתי של גלובס. לדברי גלובס, גולן הועסק כנותן שירותים (ריטיינר), כפי שנאמר במפורש בכל ההסכמים עימו וכפי שמלמדת מתכונת העסקתו בפועל. עוד נטען, כי מספר פעמים לא סיפק גולן את מספר הטורים שסוכם עימו, ולמרות זאת הוא דרש לקבל את התמורה החודשית המלאה. התמורה שקיבל עלתה ב-54% על השכר לו היה זכאי במסגרת ההסכם הקיבוצי בעיתון, והוא גם קיבל 5 מיליון שקל תמורת העסקתו לאחר גיל הפרישה. במקביל הגיש גלובס (25.8.19) תביעה שכנגד בסך 2.4 מיליון שקל נגד גולן. לטענת העיתון, בהסכם בין הצדדים בשנת 2015 נקבע, כי גולן יחזיר לעיתון 35% מן התמורה שקיבל, אם יגיש תביעה נגדו. לדברי גלובס, הוא שילם לגולן 7 מיליון שקל לאורך השנים, וכעת יש להפעיל סעיף זה ולחייב את גולן להחזיר לו את סכום התביעה - ההפרש בין הסכום ששולם לו בפועל לבין זה שהיה מקבל אילו היו יחסי עובד-מעסיק ביניהם (כפי שטוען גולן). גולן טרם הגיש כתב הגנה. גולן מיוצג בידי עוה"ד חיים כהן וצפנת שובל, וגלובס - בידי עוה"ד דפנה שמואלביץ, ליאת סעדון-לוי ואיל ארז. התיק קבוע לדיון ב-22.12.19.