בגידת אישה תביא למניעת חלק מהרכוש

אישה שבגדה בבעלה במשך קרוב לעשור תקבל רק 20% מן הנכסים המשותפים שנצברו בתקופה זו - קובע בית הדין הרבני הגדול. הדיינים מדגישים, כי מדובר בפסיקה על-פי חוק יחסי ממון ופסיקת בתי הדין האזרחיים, ולא בפסיקה הלכתית או ברצון להעניש את האישה. פסק הדין ניתן (29.8.19) בידי הרב יצחק אלמליח, הרב מיכאל עמוס והרב מימון נהרי - אותו הרכב שנתן את מה שמכונה "פסק דין הבוגדת", התלוי ועומד בפני דיון נוסף בבג"ץ. בשולי פסק דינם הנוכחי טוענים הדיינים, כי השופט יצחק עמית - אשר בדעת יחיד סבר בדיון המקורי שיש לבטל את פסק דינם - טעה בהבנתו. לדבריהם, הבגידה שם הייתה רק נסיבה אחת שהובילה להחלטתם לשלול מן האישה את חלקה ברכוש המשותף. במקרה הנוכחי מדובר בזוג שהתחתן בשנת 1976 והתגרש בשנת 2014, כאשר האישה ניהלה בסתר מערכת יחסים עם גבר אחר בשנים 2012-2002. בית הדין האיזורי ברחובות קבע, כי מועד הקרע לעניין חלוקת הרכוש הוא המועד בו החלה האישה בבגידתה - מה שמנע ממנה חלק שווה בנכסים שצבר הזוג בשנים הבאות, ואשר לדבריה הם עיקר נכסיהם. בית הדין הגדול קיבל חלקית את הערעור וקבע, כי הנכסים שהצטברו עד תחילת הבגידה יחולקו בשווה, וממועד זה והלאה - יקבל הבעל 80% והאישה תקבל רק 20%. הרבנים אלמליח, עמוס ונהרי אומרים, כי מטרתו של חוק יחסי ממון היא גם למנוע חלוקת בלתי צודקת של הנכסים, ולכן הוא מסמיך את בית המשפט או בית הדין לסטות ממנו במקרים המצדיקים זאת. כך באה לעולם "השיתופיות המוחלשת": מצב בו בשל התנהגות אחד הצדדים, חלוקת הנכסים ביניהם לא תהיה בשווה. בית המשפט העליון כבר פסק, כי "אין מדובר ב'אשמה', ולא רכיב מעין זה הוא כשלעצמו המשפיע על איזון המשאבים. לעומת זאת, במישור העובדתי ברי כי התנהגותם של בני הזוג יש בה כדי להעיד על המועד בו חל הקרע המשפטי ביחסים". בית הדין הרבני מוסיף, תוך ציטוטים נוספים מפסיקת העליון: "כאשר אחד מבני הזוג מנהל קשר של חיים אינטימיים מחוץ לנישואין לאורך שנים רבות נוצרת בפן האזרחי 'שיתופיות מוחלשת' בין בני הזוג. מצב זה שונה 'מן המצב הרגיל', בו אמורים שני הצדדים להירתם יחדיו לקיום התא המשפחתי, כנדרש לצורך חלוקת מחצה על מחצה לפי סעיף 5 לחוק, כאמת המידה המרכזית להפעלת סמכותו של בית המשפט בגדרי יחסי ממון'. הירתמות לקיום התא המשפחתי אין משמעה רק תרומה לקיום הכלכלי של המשפחה, אלא גם תרומה להמשך קיומו של תא משפחתי ייחודי ככזה. ניהול מערכת יחסים בסתר מחוץ לנישואין מחבל בנישואין עצמם, באמון הבסיסי שעליהם הם מיוסדים, ופוגע במאמץ לקיים משק בית משותף. 'ייחוד מערכת היחסים גם משליך על מועד הקרע'". הדיינים אלמליח, עמוס ונהרי אומרים: "קביעה לפיה מדובר במקרה מסוים ב'שיתופיות מוחלשת', אינה באה להעניש את האישה הבוגדת או את האיש הבוגד או לקבוע כי האשָם בפירוק הנישואין משפיע על דרך חלוקת הרכוש שהצטבר לבני הזוג במהלך הנישואין. אין אנו נותנים משקל לפן הדתי או המוסרי של עצם מעשה הבגידה על אופן חלוקת הרכוש בין בני הזוג על-פי חוק יחסי ממון. מדובר בהתחקות עובדתית אחר אופי השותפות שבין בני הזוג ואחר התנהלות הקשר הזוגי שביניהם, כפי שהם באים לידי ביטוי בהיקף המאמץ המשותף והיחס השיתופי ששרר ביניהם במהלך קיום הנישואין. התחקות זו באה כדי ללמוד מה הם יחסי הממון שעיצבו לעצמם בני הזוג שלפנינו בתא המשפחתי שלהם בראי הדין האזרחי, וכדי לקבוע את מועד הקרע ביניהם ואת הדרך הנכונה לאיזון הנכסים". לדברי הדיינים, בגידה מתמשכת מונעת מהצד השני להחליט בצורה מושכלת על המשך הנישואין ועל אופי השיתוף הכלכלי בין בני הזוג - וכך גם פסקו בתי המשפט למשפחה. "כאשר הערכאה המשפטית קובעת, על-פי מאזן הסתברויות, שבגידת הסתר הייתה מביאה לסיום הקשר ולתום השיתוף בנכסים, דין השותפות הזוגית המלאה בנכסים להיפסק במועד מוקדם מהמועד שהתגלתה הבגידה, קודם שהקרע התגלע במלוא עוזו", הם קובעים. בנסיבות מקרה זה נקבע, כאמור, כי מועד הקרע יהיה תחילת הבגידה וממנו ואילך תשתנה החלוקה מ-50:50 ל-20:80 לטובת הבעל. את האישה ייצגה עו"ד ענת לביא-אזולאי, ואת הבעל - עו"ד שאול דחבש.