נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ
ארדואן, שואף להשיג נשק גרעיני. זוהי מסקנתו (יום ב', 20.10.19) של ניו-יורק טיימס מהתבטאות יוצאת דופן שלו, אותה יש לראות על רקע פעילותה המתמשכת של טורקיה בתחום הגרעין.
בחודש שעבר אמר ארדואן בפגישה עם מושלי מחוזות: "לכמה מדינות יש טילים עם ראשי נפץ גרעיניים. לכך אני לא יכול להסכים". על פי פרסומים זרים, ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון לה יש נשק גרעיני - בעוד אירן כידוע פועלת להשיגו. עירק וסוריה ניסו גם הן לייצר נשק גרעיני, אך הכורים שלהן הושמדו בידי ישראל.
לטורקיה יש תוכנית גרעין פעילה - מתקדמת מזו של סעודיה, אך הרחק מאחורי זו של אירן. במצב זה, יכול ארדואן להגיע בחשאי לנשק גרעיני - והמערב יתקשה מאוד לפקח עליו, שכן טורקיה היא חברה חשובה בנאט"ו בשל קרבתה לרוסיה. קלף מיקוח נוסף של ארדואן הוא מיליוני הפליטים מסוריה המתגוררים בטורקיה: הוא כבר איים לאפשר להם לעבור למדינות אחרות באירופה.
ברשותה של טורקיה יש מאגרי אורניום, כורים לצורכי מחקר וקשרים עם מי שהטיימס מגדיר "סוחר השוק השחור האטומי המפורסם ביותר בעולם" - אבי תוכנית הגרעין של פקיסטן, עבד אל-קאדר חאן. טורקיה גם בונה את הכור האטומי הראשון שלה לייצור חשמל, בסיועה של רוסיה - אשר גם בנתה את כור בושהר באירן. בנייתו של כור זה מהווה מקור מיוחד לדאגה, שכן ארדואן לא אמר מה ייעשה בפסולת מייצור החשמל - היכולה לשמש לייצור נשק גרעיני. מומחים אמרו לטיימס, כי לטורקיה יידרשו מספר שנים לבנות נשק גרעיני - אלא אם ארדואן יחליט להאיץ את הקצב.
העיתון מצביע על גורם נוסף שיש להביא בחשבון: על אדמתה של טורקיה מוצבים 50 ראשי נפץ גרעיניים של ארה"ב, שלא הודתה רשמית בקיומם - עד שהנשיא
דונלד טראמפ הודה בכך בשבוע שעבר. הבעיה היא, שהנשק הגרעיני האמריקני מוצב בבסיס חיל האוויר אינצ'ירליק - השייך לממשלת טורקיה, שביכולתה לחסום את הגישה אליו. בעת נסיון ההפיכה ביולי 2016 הכין ממשל אובמה תוכנית לפינוי הנשק הגרעיני מן הבסיס, אך לא היה צורך להפעיל אותה.
טורקיה החלה ב-1979 להפעיל כור מחקר קטן, וכעבור שבע שנים ייצרה דלק לכור במפעל נסיוני באיסטנבול, המטפל גם בפסולת רדיואקטיבית. טורקיה טוענת לכל אורך השנים, כי מדובר בתוכנית לצורכי שלום בלבד. רוסיה הסכימה לבנות ארבע כורים בשטח המדינה, אך התוכנית נמצאת בפיגור ניכר ביחס ללוח הזמנים; הכור הראשון יופעל כנראה רק בשנת 2023 במקום השנה.
השאלה הגדולה - מסביר הטיימס - היא מה קורה לדלק המשומש. מומחי גרעין מסכימים, כי החלק הקשה ביותר במסע לפצצה גרעינית איננו הבנייה שלה, אלא השגת הדלק. תוכנית גרעין אזרחית היא לעיתים התשובה לכך, שכן כאמור הפסולת ממנה יכולה לשמש לצרכים צבאיים. לטורקיה יש אורניום - חומר הגלם המרכזי לייצור פצצה גרעינית - ולאורך עשרות שנים הקפידה לשמור לעצמה את האופציה לייצר אותה בפועל.
בשנת 2015 קבע האנס רוהלה, בכיר לשעבר במשרד ההגנה הגרמני, כי "קהילת המודיעין המערבית מסכימה שטורקיה עובדת הן על תוכנית לנשק גרעיני והן על אמצעים לשיגורו". בשנת 2017 קבע גוף מחקר אמריקני, כי מאמציו של ארדואן להגביר את כוחה האיזורי של ארצו, מעלים את הסיכון שהוא ישאף להגיע גם לנשק גרעיני.
בשנת 2015 הכחישה טורקיה את דבריו של רוהלה וציינה, כי היא חלק ממערך ההגנה הקולקטיבי של נאט"ו - ולכן, כך השתמע, אינה זקוקה לנשק גרעיני משל עצמה. ואולם, בדבריו בחודש שעבר השמיט ארדואן את ההתייחסות לנאט"ו, ולעומת זאת דיבר על תסכולה המתמשך של ארצו מכך שאינה מורשית להחזיק ארסנל גרעיני עצמאי. מכאן החשש, כי ארדואן מתכוון לעשות בדיוק את זה: לפתח נשק גרעיני.
יכולותיה של טורקיה בתחום האורניום צפו על פני השטח בעשור הקודם, כאשר חוקרים מערביים חשפו שהיא מהווה בחשאי את בסיס פעילותו של חאן הפקיסטני, אשר מכר ידע וציוד לאירן, לוב ו
קוריאה הצפונית. גוף מחקר בריטי טען, כי טורקיה סייעה לפעילותו של חאן בכך שייבאה חומרי גלם מאירופה, ייצרה חלקי צנטריפוגות וייצאה את המוצרים המוגמרים ללקוחותיו.