נציב הביקורת: מח"ש הסתירה מידע והטעתה את ביהמ"ש

המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) הסתירה במשך שנתיים וחצי מן ההגנה חומר חקירה מהותי, ולאחר מכן מסרה לבית המשפט מידע מטעה. כך קובע (יום ד', 20.11.19) נציב הביקורת על הפרקליטות, דוד רוזן. התלונה הוגשה בידי סניגורו של רכז מודיעין במשטרה, שהואשם בכך שמסר לראש ארגון פשיעה - תמורת תשלום - מידע על מקור משטרתי. הסניגור טען שמח"ש פעלה בזדון כדי להרשיע את מרשו, אך רוזן נמנע מלהגיע למסקנה כה מרחיקת לכת. מח"ש מצידה טענה, כי לרוזן אין סמכות לבדוק את התלונה, שכן היא נוגעת לסוגיות שנדונו והוכרעו בבית המשפט, ולהחלטות שהתקבלו במסגרת שיקול דעתה המקצועי. מח"ש גם הבהירה בהתייחסותה את עמדותיה בסוגיות עליהן התלונן הסנגור, והצהירה, כי פעלה באופן מקצועי ועל יסוד שיקולים עניינים בלבד. רוזן מצא שרשרת ארוכה של כשלים בהתנהלותה של מח"ש, שכולם פגעו בהגנתו של רכז המודיעין. הוא הגיש ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, ולפרקליט המדינה, שי ניצן, המלצות לתיקון הליקויים. השניים אינם מחויבים לקבל אותן, וסביר גם להניח שלא יינקטו צעדים כלשהם כלפי האחראים לכשלים אלו. רוזן קובע, כי בשל רצף של כשלים, לא הועמד לעיון ההגנה במשך שנתיים וחצי חומר חקירה מהותי שעשוי היה לסייע להגנת הנאשם. שיחות שהוקלטו בהאזנת סתר, ושחשיבותן להגנת הנאשם הייתה ברורה, לא הועברו לעיון ההגנה. משקלט של מח"ש תמלל את אחת השיחות משום שמצא יש לה רלוונטיות לחקירה, אך מאוחר יותר קיבל הוראה לשנות את סיווגה ל"לא רלוונטית", כך שהשיחה ותמלילה לא הועברו להגנה. לדברי רוזן, התלונה הציפה כשל מובנה בעבודת מח"ש, שהוביל למסירת מידע שגוי להגנה, וחמור מכך - למסירת הצהרות לא נכונות בבית המשפט. מסירת המידע וההצהרות השגויים התבססה על בדיקות שביצעה המשטרה על יסוד רמת הרשאת המחשוב הנמוכה שהייתה בידי גורמי מח"ש הרלוונטיים. מח"ש הגדירה הסכם עד מדינה כ"הסדר טיעון", והגדרה זו שחררה אותה מהחובה לתעד את המגעים לעריכת ההסכם וממילוי הדרישות המחמירות הנקובות בהנחיית היועץ המשפטי בנושא עדי מדינה. רוזן מבהיר, כי הקובע הוא תוכנו של ההסכם ולא כותרתו: "לא ניתן לשנות מהותו של הסכם, על כלל הנפקויות המשפטיות, בדרך של מתן כותרת, בעניין זה 'הסדר טיעון', שכביכול היה בו כדי לשחרר את מח"ש מהדרישות הקבועות בהנחיית היועץ המשפטי ביחס לעריכת ותיעוד הסכמי עד מדינה ומדרישות מהותיות אחרות שבהנחיה, כגון החובה לאשר את ההסכם, ככלל, על-ידי פרקליט המחוז". מח"ש לא מסרה לידי ההגנה פרפרזה אודות גביית הודעתו של מקור, הודעה שלטענת הסניגור היה בה כדי לאשש את קו הגנתו. רוזן קבע, כי נכון היה לומר באופן מפורש, כי נגבתה הודעה של מקור, כך שסנגור יוכל לדעת שהיא נגבתה ומבלי לפגוע באינטרסים החשובים העומדים ביסוד החיסיון. לטענת הסניגור, מח"ש ניסתה להניא אותו מלעתור לקבל חומר חקירה חסוי נוסף, בטענה שחומר זה יפגע בהגנת הנאשם. רוזן קבע, כי היה בהצהרה זו כדי לרפות את רצונם של הנאשם וסנגורו לעתור לבית המשפט להסיר את החיסיון. "ראוי היה כי במסגרת חילופי הדברים בין הסנגור לבין מח"ש, הגם שהתנהלו שלא בפני בית המשפט ואולי דווקא משום כך, יישמרו הגדרות המפרידות, תוך הקפדה על התבטאות זהירה ומדויקת, קל וחומר שעה שהיא מתייחסת לשאלת היתכנות ראיה כזו או אחרת לסייע להגנת הנאשם", מדגיש רוזן.