הסתיים הקרב בין ארנון לפיוטרקובסקי

13 שנים לאחר שהחל הסכסוך המשפטי בין עו"ד יגאל ארנון לבין שלמה פיוטרקובסקי על מניות סלקום, פסק בית המשפט העליון (יום ג', 10.12.19) במה שאמור להיות אקורד הסיום של המחלוקת. ארנון המנוח היה יו"ר הבנק הבינלאומי כאשר פיוטרקובסקי היה מנכ"לו. השניים רכשו 2% ממניות סלקום בחלקים שווים, אך ארנון טען שהמניות נרשמו כולן על שמו של פיוטרקובסקי משיקולים פרטיים שלו. פיוטרקובסקי טען שהמניות כולן שייכות לו. כיום שווה כל אחוז של מניות סלקום 15 מיליון שקל. בשנת 2006 הגיש ארנון תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובשנת 2009 פסק הנשיא דאז, אורי גורן, כי אכן 1% מהמניות שייכות לו. הוא גם הורה, כי יש להעביר לארנון את הדיבידנדים שקיבל פיוטרקובסקי תמורת אותן מניות בשנים 2008-2006, בסכום נומינלי של 60 מיליון שקל. למרות שפסק הדין הפך לחלוט שנתיים מאוחר יותר בבית המשפט העליון, נמשכו מאז מחלוקות על יישומו. המחלוקת האחרונה הייתה האם יש להוסיף הפרשי ריבית והצמדה לאותם דיבידנדים שחולקו בשנים 2008-2006, בסך 8.85 מיליון שקל. ארנון הלך לעולמו באפריל 2014, ואת ההליכים כעת מנהלות בנותיו - דפנה ארנון וכרמל אילן. בשנת 2015 הן ביקשו לקבוע שעל פיוטרקובסקי להוסיף את הפרשי ההצמדה, בשנת 2017 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת מיכל אגמון-גונן) את הבקשה, בנימוק שהשאלה הוכרעה בעבר ושאין להן זכות להפרשים אלו. כעת קיבל שופט בית המשפט העליון, עופר גרוסקופף, את ערעורן של היורשות וקבע שיש להוסיף את ההפרשים. על ההחלטות הרבות שהתקבלו בסכסוך בשנים האחרונות, הוא אומר: "בחינה מדוקדקת שלהן מצביעה על כך שלא ניתנה בהן הכרעה מחייבת בשאלה אם ארנון זכאי להפרשי הצמדה וריבית בגין התקופה הראשונה". לדבריו, אגמון-גונן הסתמכה על נימוקים בלתי מחייבים של השופט יהודה זפט באחד ההליכים הקודמים בתיק. גרוסקופף דוחה גם את יתר נימוקיה של אגמון-גונן, ועובר לדון בשאלה האם על-פי פסק דינו של גורן - מגיעים ליורשי ארנון הפרשים אלו. מסקנתו של גרוסקופף היא חיובית. הוא מזכיר, כי ככלל - יש להוסיף הפרשי ריבית והצמדה, ואומר שבמקרה זה קיימת הצדקה חזקה במיוחד להוסיפם. פיוטרקובסקי החזיק את המניות בנאמנות עבור ארנון, ולכן גם התשואה מהן מגיעה לארנון. "בין אם לפיוטרקובסקי צמחה מהדיבידנדים תשואה בפועל, ובין אם לאו, יש הצדקה לחייבו לכל הפחות בתשלום הפרשי הצמדה וריבית על-פי חוק, שהם בגדר מדד מינימאלי לתועלת שצמחה לו בתקופה זו מהחזקת הדיבידנדים ברשותו בניגוד לחובותיו כנאמן", קובע גרוסקופף. עוד אומר גרוסקופף, כי גורן החליט שלא לזכות את ארנון ופיוטרקובסקי בהוצאות בשל פגמים שנפלו בהתנהגות שניהם. אבל אם גורן היה מחליט שלא לזכות את ארנון בהפרשי ריבית והצמדה - היה אומר זאת במפורש. גורן קיבל את תביעתו של ארנון כולל טבלת הדיבידנדים שליוותה אותה, ושם נאמר במפורש שיש להוסיף ריבית והצמדה - מציין גרוסקופף. לבסוף הוא קובע, בניגוד לעמדתה של אגמון-גונן, כי לא היה שיהוי בהגשת התביעה מצד בנותיו של ארנון. השופטים ניל הנדל ויעל וילנר הסכימו עם גרוסקופף. פיוטרקובסקי חויב בתשלום הוצאות בסך 100,000 שקל. את ארנון ואילן ייצגו עוה"ד ברק טל, חניטל בלינסון-נבון ואור קרבקי, ואת פיוטרקובסקי - עוה"ד חגי שלו ואיזי הולדשטיין.