וינרוט סירב להתמנות לעליון

עו"ד יעקב וינרוט המנוח דחה את הצעתו של אהרן ברק להיות מועמד לשיפוט בבית המשפט העליון. כך גילה (יום ג', 10.12.19) ברק בערב זיכרון במלאת שנה לפטירתו של וינרוט, שהתקיים במשרדו בתל אביב. לדברי ברק, הח"כ דאז שאול יהלום הציע לו למנות את וינרוט, וברק ביקש להיפגש עימו בטרם ישיב על ההצעה. הפגישה נמשכה שלוש שעות, וכאמור וינרוט השיב בשלילה. ברק ציטט את נימוקו: "כאשר יגיע בפני מקרה שבו תהיה התנגשות בין המשפט האזרחי לבין המשפט הדתי, אני כשופט אצטרך לתת עדיפות למשפט האזרחי כמתבקש משופט מקצועי על-פי אמות המידה המקובלות - וזאת לא אוכל לעשות. נכון שאני נתון בין שני העולמות, אבל אני שייך רק לאחד מהם - לעולם הדתי. לא אוכל למלא את התפקיד, תודה שחשבת עלי". ברק הוסיף: "גם לאחר הסירוב, המשכתי לדון עם יעקב אם המניעה כל כך חריפה ומוחלטת ללא דרך לגשר, והוא בשלו: 'אינני יכול'. נפרדנו. אמרתי לשאול יהלום: 'הוא לא מוכן וזה הסתיים'. ואמנם, מבחינת בית המשפט זה הסתיים, אך לא מבחינתי. לא שכחתי את השיחה. היא הייתה מיוחדת במינה. איש עקרונות שלא עושה שקר בנפשו". המשנה בדימוס לנשיאת בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, הגיב: "בעיני זו מצוה שאנשים מהציבור הדתי ינסו להגיע לכך, ודווקא הוא יכול היה להיות תרומה אדירה כגשר. הכיפה השחורה שלו ביטאה חרדיות, והעובדה שהיה מגולח ביטאה את שייכותו לעולם הכללי, ובין היתר לעולם הפילוסופיה והספרות". רובינשטיין הוסיף: "מי שלא ראה את וינרוט טוען בפני בית המשפט, לא ראה קונצרט משפטי מימיו. שכל חריף. דעתן. פורץ דרך. רמה אינטלקטואלית גבוהה, וירטואוזיות מחשבתית, עונג צרוף. הוא לא היה הברקה חד-פעמית. הייתה לו שפה רבת קסם כנהר שאינו פוסק. לא בכדי נזקקו לשירותיו רבים משועי הארץ". אילנה דיין סיפרה על הראיון עם וינרוט ששידרה בתוכנית "עובדה" מספר חודשים לפני פטירתו. לדבריה, "את כולם ראה בחולשתם והוא לא יודה אבל גם בקלונם - ובכל זאת התאגרף עבורם. הוא ראה את תפקידו כמי שמשימתו לשגר עבור הלקוח אגרופים. הרבה פעמים אמר שאפילו הלך עבורם רחוק מדי. מעולם לא ראיינתי אדם כה מורכב וכה עמוק ומרתק". בנו של יעקב וינרוט, ד"ר יחיאל, המנהל את פירמת עורכי הדין שיסד אביו ז"ל, חתם את הערב בציטוט מן התלמוד במסכת עירובין לו העניק פרשנות אקטואלית. "הנימוק שבגינו זכו בית הלל שתוכרע ההלכה כמותם ולא כבית שמאי – הוא משום שהקפידו לשמוע היטב את דעת החולקים עליהם ורק לאחר מכן הביעו את דעתם שלהם. לא מדובר רק בביטוי לענווה, אלא גם באמצעי לדיוק האמת. האזנה מדוקדקת לבר-הפלוגתא ומתן כבוד לעמדתו, תוביל לחידוד טיעונך שלך וליבונו, כך שיקלע לאמת. מתן כבוד לטיעון הזולת, גם מרסן אותך בתגובתך לבל תהיה מתלהמת או פוגענית – אלא עניינית וקולעת אל השערה. "זו בין היתר מורשתו של אבי המשרד ז"ל. הקשבה מדוקדקת לטענות הצד שכנגד, איננה רק רכיב של פרפקציוניזם מקטגוריית 'דע את האויב', יש בה גם רכיב אנושי יקר וגם דיוק שכאמור מקרב את הטיעון לאמת. את המורשת הזו אני מאושר לראות כיום, בעומדי בראש המשרד, ממשיכה לפעם בקרב עורכי הדין שלנו במשרד, ואין לי ספק שהיא תמשיך להוות השראה ומתכון להצלחה".