בית המשפט המחוזי בתל אביב ידון בתביעה מאוחרת שהגישו 28 הורים ואחים של 11 מילדי תימן שנעלמו בשנים 1950-1949 - כך קובע (יום ג', 24.12.19) שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון. הקרובים הגישו למחוזי תביעה בטענה לנזקי גוף ובנפש בשל היעלמות הילדים, בסכום שהשאירו לשיקול דעתו של בית המשפט. מדובר בילדים לגביהם קבעה בשנת 2001 ועדת החקירה הממלכתית (ועדת קדמי), כי גורלם נותר עלום ואין כל ממצא לגביו. השופטת ארנה לוי קיבלה את בקשת המדינה והסוכנות היהודית ומחקה על הסף את התביעה, בנימוק שמדובר באירועים שונים זה מזה שלא ניתן לדון בהם יחדיו. אלרון קיבל את ערעורם של התובעים והורה למחוזי לדון בתביעה. לדברי אלרון, יש ממש בטענה לפיה מדובר באירועים שונים. אולם, הוא קובע, אירועים אלו מהווים חלק ממסכת אחת ולכן ניתן לדון בהם יחדיו. "האירועים המתוארים בכתב התביעה מגוללים מסכת אחת של פרשה קשה וכואבת בתולדות מדינת ישראל. מבלי להכריע בתביעה לגופה, הרי שמעשיהם ומחדליהם הנטענים של פקידי המדינה והסוכנות, המידע שעל-פי הנטען נמסר להורי הילדים שנעלמו במפתיע, ובעיקר - היעלמותם המוחלטת של הילדים מבלי להותיר כל עקבות, מעוררים כולם לכאורה חשדות מטרידים באשר לדפוס פעולה אחד מצד המשיבות, אשר עשוי להקים את זכותם של המערערים לסעד בסופו של ההליך", אומר אלרון. עוד מציין אלרון, כי קיימות סוגיות עובדתיות ומשפטיות המשותפות לכל המקרים: נוהל העברת הילדים לבתי תינוקות ובתי חולים בידי המדינה והסוכנות, מעורבות פקידיהן ביצירת התנאים שהובילו להיעלמות הילדים, קבילותם של דוחות ועדות החקירה ושל מסמכים שונים וסוגיית ההתיישנות. אלרון מוסיף, כי פיצול התביעות יוצר חשש ממשי לנעילת שערי בית המשפט בפני התובעים. זאת בשל העלויות הכבדות של ניהול כל תביעה בנפרד, ומשום שחלק מן ההורים מצויים בשנות ה-80 לחייהם ולפיכך עלולים לוותר על המשך ההליך. לפיכך, כאמור, הורה אלרון למחוזי לדון בתביעה לגופה. השופטים ניל הנדל ועופר גרוסקופף הסכימו עם אלרון. המדינה חויבה בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. את בני המשפחות ייצגו עוה"ד אביתר קציר, גיורא אבן-צור ויוסי גמליאל, ואת המדינה והסוכנות - עוה"ד רות גורדין, בשמת שלוש ואביבה ספרבי-חתמוף.