בג"ץ אישר: פרס ישראל לרב אריאל

בג"ץ דחה (יום א', 26.4.20) עתירה נגד מתן פרס ישראל בספרות תורנית לרב יעקב אריאל, לשעבר הרב הראשי של רמת גן. העתירה הוגשה בידי האגודה למען הלהט"ב, בשל התבטאויות נגד הציבור החד-מיני אשר יוחסו לרב אריאל. בעתירה נטען, כי הרב אריאל נמנה עם רבני נמנה עם רבני מרכז "בקדושה - מרכז העצמה לחיי משפחה", המציע "טיפולי המרה" להומוסקסואלים. עוד צוטטו דברים שאמר ביולי 2016, ולפיהם "כשאין לאדם קשר טבעי למין האחר זאת נכות"; כי "נכים צריכים טיפול, צריכים עזרה"; כי "יש תרופות, יש טיפול פסיכולוגי ודרכים כאלו ואחרות לעזור להם, אבל צריך להכיר בעובדה שמי שלא יכול להקים משפחה נורמטיבית יש לו בעיה"; וכי "צריך לפתור את הבעיה וצריך לרחם עליהם". האגודה טענה, כי יש להורות לשר החינוך, הרב רפי פרץ, להשיב את הדיון בנושא לוועדת פרס ישראל, שלא כל חבריה היו ערים להתבטאויות אלו. בתשובתו אמר הרב אריאל, כי אינו קשור למרכז "בקדושה", ארגון זה מתנגד בחריפות ל"טיפולי המרה" וטיפולים פסיכולוגיים להומוסקסואלים ניתנים רק מתוך רצון. לדבריו, העתירה היא ניסיון לפגוע בחופש הביטוי ובחופש המחשבה שלו ושל רבים אחרים המחזיקים בעמדה הלכתית שלילית כלפי הלטה"בים. הרב אריאל לא הכחיש את ההתבטאויות ולא חזר בו מהן. השופטת ענת ברון אומרת כי ככלל - בג"ץ הבהיר שוב ושוב שאינו מתערב בהחלטות לגבי הענקת פרס ישראל. הרב אריאל מקבל את הפרס על כתיבתו התורנית, וגם העותרת לא טענה שהתבטאויותיו באו לידי ביטוי בכתיבה זו. בג"ץ כבר פסק, כי התבטאויות שאינן נוגעות לתחום הפרס, אינן צריכות להיות חלק מן השיקולים להענקתו, וזאת בשל החשש מפני פגיעה בחופש הביטוי. "לא ניתן ואין זה ראוי אפוא להגביל את חלוקתו של פרס ישראל לאלה המחזיקים בדעות הנטועות בלב הקונצנזוס הציבורי, אלא שיש למדוד את המועמדים לפרס בהתאם להישגיהם המקצועיים ולתרומתם בתחום פועלם", אומרת ברון. לדברי ברון, "התבטאויותיו של הרב אריאל ביחס לקהילת הלהט"ב הן צורמות, בוטות ועולבות בציבור שלם - אך אינן נוגעות במישרין לעשייה המקצועית שבגינה הוחלט להעניק לו את הפרס, ומשכך ובהיותן מוגנות על-ידי חופש הביטוי אינן רלוונטיות להמלצת ועדת הפרס בעניינו. בין אם נרצה בכך ובין אם לאו, נכון לעת הזו השיח בדבר עצם הלגיטימיות של קהילת הלהט"ב עודנו קיים ונוכח בחברה הישראלית; ויש מי שסבורים עדיין, חרף כברת הדרך שנעשתה בנושא, כי ההלכה היהודית אינה מאפשרת הכרה בזכותם של חברי הקהילה לכבוד ולשוויון. ואולם בחברה דמוקרטית לא ניתן להכריע את המאבק על שוויון זכויות בדרך של השתקה ושל 'סתימת פיות' המתנגדים לכך. "...במקרה שלפנינו, מתן משקל להתבטאויותיו של הרב אריאל בגנות קהילת הלהט"ב, במסגרת ההחלטה להעניק לו את פרס ישראל בתחום הספרות התורנית, אינו אלא מעשה של השתקה. הפרס לא ניתן לרב אריאל בשל התבטאויותיו הפוגעניות אלא בשל הישגיו המקצועיים הראויים לציון, ובוודאי שאינו נותן גושפנקא להתבטאויות אלה". לבסוף אומרת ברון, כי הענקת הפרס לרב אריאל אינה ראויה לביקורת שיפוטית, אך פתוחה לביקורת ציבורית. הנשיאה אסתר חיות והשופט עופר גרוסקופף הסכימו עם ברון. את האגודה ייצגו עוה"ד כרמל בן-צור ועידן סגר, את המדינה ייצג עו"ד יונתן נד"ב, ואת הרב אריאל - עוה"ד יצחק מירון, איתמר מירון ואלחנן מירון.