בג"ץ: אין למנוע הכנסת חמץ לבתי החולים בפסח

לבתי החולים אין סמכות לאסור על הנכנסים בשעריהם להכניס מזון בחג הפסח, ולמאבטחים אסור לחפש מזון בכליהם של הנכנסים ואף לדבר איתם בנוגע להכנסת המזון. כך קובע (יום ה', 30.4.20) בג"ץ, אשר קיבל ברוב דעות עתירות נגד הנהלים שנועדו למנוע הכנסת חמץ לבתי החולים. פסק הדין ניתן בידי השופטים עוזי פוגלמן ועופר גרוסקופף, מול דעת המיעוט של השופט ניל הנדל. האיסור נגדו יצאו העתירות היה על הכנסת מזון שאינו פירות וירקות טריים, או מזון ארוז שאינו נושא תווית של כשרות לפסח. הוא לא הוצא בידי משרד הבריאות, אלא הונהג בידי רוב בתי החולים על-פי דרישתה של הרבנות הראשית. הנימוק לאיסור היה חשש ממגע בין האוכל החיצוני שאינו כשר לפסח לבין כלי המזון של בית החולים עצמו, שהוכשרו לפסח. רוב בתי החולים שהשיבו לעתירה תמכו בעמדתה של הרבנות, בעוד משרד הבריאות הציע את החלופה של מתחמי חמץ מחוץ למבני האשפוז. פוגלמן אומר כי היה מן הראוי להגיע להסכמות, אך בהעדרן - אין מנוס מהכרעה בעתירות. הוא קובע, כי האיסור הוטל בחוסר סמכות ומהווה פגיעה בזכויות יסוד מן השורה הראשונה לאוטונומיה של הפרט ולחופש מדת. "שלילת האפשרות של מטופלים לצרוך בחדרם מזון שאינו זה המסופק על-ידי בית החולים בחג הפסח, בצורה גורפת כמעט (אלא אם מדובר במזון ארוז כשר לפסח), לא מאפשרת לאותם מטופלים לאכול מזון שהם חפצים בו, ויתרה מכך – היא כופה עליהם לצרוך מזון שעומד בדרישות הכשרות לפסח, שעל הכנתו והרכבו מוטלות מגבלות רבות", אומר פוגלמן. פוגלמן מדגיש, כי איש אינו חולק על כך שהמזון שמגישים בתי החולים לכלל המאושפזים יהיה כשר לפסח, ושלחדרי האוכל לא יוכנס מזון מבחוץ. המחלוקת הייתה רק על המתרחש בחדרי האשפוז, דהיינו במיטתו של החולה ולידה. בהקשר זה, קובע פוגלמן, האיסור פוגע בכבוד המטופל ובהכרה בזכותו להגדרה עצמית ולמימוש בחירותיו והעדפותיו. בהינתן הנסיבות המובילות בדרך כלל לאשפוז בבית חולים, ונוכח מאפייני מתכונת האשפוז, אשר במסגרתה חדרו של המטופל הוא מרחב המחיה האישי היחידי העומד לרשותו, הרי שעוצמת הפגיעה בזכויות אלו היא ניכרת - אומר פוגלמן. בג"ץ גם התייחס להצעת משרד הבריאות, לפיה - בכפוף לתנאים ומגבלות מסוימים - יוקמו בבתי החולים מתחמים חיצוניים לבנייני האשפוז, שבהם יוכלו באי בית החולים לצרוך מזון שאינו מסופק על-ידי בתי החולים. דעת הרוב היא, כי הצעה זו לקתה בעמימות רבה (ולא ברור שהיא ניתנת ליישום בחלק מבתי החולים). מכל מקום, מתחמי החמץ אינם מצמצמים את הפגיעה בזכויותיהם של המטופלים, שרבים מהם ממילא סובלים ממצב רפואי המקשה עליהם לקום ממיטתם, לא כל שכן להתנייד מחוץ לבניין האשפוז ובכל מזג אוויר. היא גם אינה עונה על השאלה שבלב העתירה: זכותו של המטופל לאכול כאוות נפשו במתחם האישי שלו - דהיינו במיטתו. פוגלמן מעיר, כי הקמת מתחמים כאלו - שיהיו מגודרים ונתונים לפיקוח - יש כדי לשדר מסר פוגעני, מבזה ומשפיל, והם גם מהווים פגיעה בפרטיות. עוד אומר פוגלמן, כי אין לבתי החולים סמכות חוקית להטיל איסור כזה. החוק אומנם מעניק למנהליהם סמכות לקבוע את הסדרי הביקורים, אך לשונו מלמדת שהכוונה היא למתכונת הביקורים ולא להכנסת מזון בידי המבקרים. יתרה מזאת: הצעד בו מדובר נובע משיקולים דתיים ומטיל מגבלות דתיות, וככזה הוא מצריך הסמכה חוקית מפורשת וברורה. פוגלמן מציין, כי לא קל למצוא את הפתרון, לנוכח חומרת דיני הכשרות לפסח, אך עובדה זו אינה יכולה לחפות על כך שלבתי החולים אין כאמור סמכות לפגוע בזכויות יסוד של מטופלים. במהלך הדיונים הציע בית המשפט מתווים שיאפשרו שמירה על כשרות המזון המוגש על-ידי בית החולים, מבלי לפגוע בזכותו של מאושפז המעוניין בכך לצרוך מזון אחר בדל"ת אמותיו, כגון שימוש בכלים חד-פעמיים בחדרי המטופלים. השופטים מבהירים, כי למרות שהרבנות ומשרד הבריאות דחו חלופות אלו, עדיין ניתן ליישם אותן. כפי שבבתי חולים בחו"ל נמצאו פתרונות הלכתיים שמאפשרים לחולה שומר מצוות לאכול מזון כשר לפסח, בלא שהדבר ישפיע על בחירת המזון של מאושפזים אחרים, גם בישראל נדרשת הכרה בצורך להגיע לאיזונים שיאפשרו דו-קיום בחברה רב-גונית, אומרים שופטי הרוב. עוד נקבע, כי על-פי המגבלות הקבועות בחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, המאבטחים שמעסיקים בתי החולים אינם רשאים לחפש מזון בכלים של באי בית החולים, אינם רשאים לתפוס דברי מזון שהיו ברשות המבקרים ואינם רשאים להגביל את תנועתם החופשית בשל החזקת מזון. בהמשך לכך נקבע, כי המאבטחים לא רשאים לפנות אל באי בית החולים בכל הערה, הנחיה או הסבת תשומת לב בנוגע להכנסת מזון לבית החולים במהלך חג הפסח, נוכח פערי הכוחות שבמפגש בין המאבטח לבין האזרח. בג"ץ קבע, כי בתי החולים יאפשרו הכנסת מזון (לרבות חמץ) לשטחיהם בתקופת הפסח, תוך קביעת הסדרים מתאימים אשר יאפשרו שמירה על כשרות המזון המוגש על-ידי בית החולים. בשים לב להיערכות הנדרשת ולנוכח מגיפת הקורונה, הוקצו עשרה חודשים להיערכות לפתרון - דהיינו עד פסח תשפ"א. לגבי המאבטחים נקבע, כי הם יימנעו מנקיטת צעדים כלשהם לאכיפת נושא הכשרות בפסח, לרבות בדרך של הערות לבאי בתי החולים בנושאי מזון וכשרותו. הנדל סבר, כי מדובר בקונפליקט חברתי המצריך פתרון חברתי. לא מדובר בהתנגשות בין זכויות המחייבת הכרעה לטובת צד אחד, אלא במקרה שבו לכל הצדדים יש זכויות בחברה דמוקרטית, וראוי להסדירו בהסכמה מחוץ לכתלי בית המשפט ולא בהכרעה שיפוטית. הנדל התייחס לשבעה גורמים שמשפיעים על ההכרעה: החולים שומרי הכשרות; החולים שאינם שומרי כשרות; בתי החולים; עובדיהם ומבקריהם; הרבנות וגורמים מטעמה; העותרים; ומעמדו של חג הפסח מבחינה הלכתית, תרבותית וסוציולוגית. הוא סבר, כי יש למחוק את העתירות, ולאפשר להגיש אותן מחדש אם הצדדים לא יגיעו להסדר עד סוף 2021. את העותרים ייצגו עוה"ד יאיר נהוראי, שלומי זכריה וסאוסן זהר; את המדינה ייצג עו"ד דניאל מארכס; את הרבנות ייצגו עוה"ד אביעד הכהן ורחלי הכהן; ואת בתי החולים - עוה"ד בתיה קישון ומרדכי כהן.