סחבת בלתי סבירה בפרקליטות בפרשת איקיוטק

התמשכות טיפולה של הפרקליטות בפרשת איקיוטק היא בלתי סבירה ויש בה כדי לפגוע בצורה משמעותית באמון הציבור ובניהול ההליכים. כך קובע (יום ב', 22.6.20) נציב הביקורת על הפרקליטות, דוד רוזן. מדובר בפרשה בה עלו חשדות להונאת רבבות קורבנות בהיקף של מיליוני שקלים. איקיוטק וחברות-אחיות שלה, בבעלותו של בן אופק, דרשו תשלומים מאלפי בני אדם - כולל קטינים - שנרשמו לשירותיהן, כולל תכנים סלולריים ואודישנים לטלוויזיה. בשנת 2013 קבע בית המשפט שהקבוצה יכולה לגבות תשלומים מן הלקוחות, והיא החלה במסע לגבייתם מאלפי ישראלים. חלק מן הלקוחות טענו, כי הם נדרשים לשלם סכומים גבוהים בהרבה מאלה שעליהם התחייבו, וזאת בשל ריבית והצמדה לאורך השנים ותוספת של הוצאות גבייה. הפרשה עוררה גל של פרסומים בתקשורת ופעילות פרלמנטרית וציבורית, ובמקביל החלה המשטרה לחקור את היבטיה הפליליים. תוך כדי כך, הורשע אופק בעבירות מס ונדון לשישה חודשי עבודות שירות. באוגוסט 2017 הודיעה פרקליטות מחוז תל אביב על זימונם של אופק וכמה מעמיתיו לשימוע, בחשד לעבירות קבלת מרמה בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע. מאז לא התקבלה החלטה בתיק. בעת בירור התלונה התברר, כי התיק נמצא בפרקליטות מאז נובמבר 2013, מתוכם 30 חודשים בהשלמת חקירה. הפרקליטות טענה, כי הדבר נובע מכך שמדובר בתיק מורכב המערב מספר רשויות חקירה. רוזן אינו מקבל הסבר זה: "מדובר בהימשכות הליכים שאינה סבירה, ויש בה כדי לפגוע פגיעה לא מבוטלת בהליכים המשפטיים עליהם יוחלט בסופו של יום, ולא פחות חשוב, לפגוע באמון הציבור ברשויות החוק. לא נכון להשלים עם מצב דברים, לפיו טיפול בתיק חקירה ובהמשך ההכרעה בו, ישתרכו לאורך מספר שנים בין רשויות אכיפת החוק, ולא מדובר בגזירת מצב ללא מענה". עוד קובע רוזן, כי הפרקליטות פעלה שלא כשורה, כאשר לא עדכנה את המתלוננים על החלטתה לגנוז את התיק נגד חלק מן המעורבים. הפרקליטות טענה, כי ביקשה להמתין עד להחלטה בנוגע לכל החשודים. גם כאן רוזן אינו מקבל את עמדת הפרקליטות: "משנתקבלה ההחלטה בעניינו של חשוד אחד, מוחוור כי היה על הפרקליטות לשלוח את הודעת הסגירה לא רק לבא-כוחו של החשוד, אלא גם למתלוננים בפרשה. הימנעות מעידכון המתלוננים יש בה כדי לפגוע בזכותם המעוגנת עלי חוק להגיש ערר על החלטת הסגירה בזמן אמת". בדיקתו של רוזן מצאה עוד, כי תיעוד השימוע שנערך לאותו חשוד הוא בעייתי וחסר. "התרשומת נרשמה בכתב יד הקשה לקריאה, ונעדרו ממנה פרטים רבים ומהותיים. כך למשל, לא ניתן היה ללמוד הימנה מועד עריכת הרישום, הנוכחים בשימוע, הסיכום ו/או ההחלטה שנתקבלה ותמצית נימוקיה, הגורם המחליט ומועד קבלת ההחלטה, שמו וחתימתו של עורך הרישום והנחיות לגבי המשך הטיפול בתיק". רוזן מדגיש: "התרשומת אינה מתיישבת, כל עיקר, עם הנחיית פרקליט המדינה. החובה לרשום ולתעד את הליך השימוע בעלת חשיבות רבה, הן לשם סיוע בעבודת הפרקליט והן למערכת כולה, אך לא רק, כי אם גם, על-מנת שתתאפשר בקרה פנימית וחיצונית. מדובר בכשל חמור, אשר אין להשלים עימו, ויש בהתנהלות זו כדי להעמיד המעוניין להשיג ולערור על ההחלטה לסגור את התיק בעקבות השימוע, בפני שוקת שבורה".