קבוצת דלק שבשליטת
יצחק תשובה תשלם מס בסך 93.6 מיליון שקל - קובעת סופית נשיאת בית המשפט העליון,
אסתר חיות. היא דחתה (18.5.20) את בקשת דלק לקיים דיון נוסף בפסק הדין שניתן בינואר השנה ואשר קבע חבות זו - שהיא משמעותית במיוחד כאשר הקבוצה נאבקת על קיומה בשל חובות במיליארדי שקלים. החיוב הוא בגין מכירת מניות Delek US Holdings בידי דלק הונגריה.
הנכס העיקרי של דלק הונגריה היה מניות דלק ארה"ב; הראשונה החזיקה ב-68% ממניות האחרונה לאחר הנפקתן בבורסה בניו-יורק. בשנים 2013-2012 מכרה דלק הונגריה חלק ממניות דלק ארה"ב ב-2.56 מיליארד שקל. כאשר דיווחה לרשות המיסים על הכנסותיה ממכירות אלו, היא הפחיתה 91.6 מיליון שקל בשנת 2012 ו-282.8 מיליון שקל בשנת 2013, בנימוק שמדובר ב"רווחים ראויים לחלוקה", שאותם יש למסות כדיבידנד.
השאלה במחלוקת הייתה, האם פטור זה קיים גם כאשר מדובר ברווחיה הצבורים של חברה זרה המפיקה הכנסות מחוץ לישראל. זהו המקרה בו מדובר כאן: לדלק הונגריה היו הכנסות מחוץ לישראל ממכירת מניות דלק ארה"ב. שופט בית המשפט העליון,
דוד מינץ, דחה את עמדת דלק, לפיה העובדה שהפטור ממס במקרה כזה אינו נזכר במפורש בחוק, נובע מטעות של המחוקק. מדובר בהסדר שלילי, דהיינו בכוונה מפורשת של המחוקק שלא להעניק את הפטור - קבע. לא מדובר בחסר אותו יכול בית המשפט להשלים על-ידי פרשנותו, אלא בלשון ברורה של החוק.
פקודת מס הכנסה מעניקה את הפטור ל"רווחים שנתחייבו במס", ממשיך מינץ. אין בסיס לפרשנות לפיה ביטוי זה כולל רווחים שהתחייבו במס בחו"ל, וזאת על-פי ההגדרות הכלליות הברורות שבפקודת מס הכנסה. לדעת מינץ, המחוקק נמנע במכוון - כאשר עסק ברווחים ראויים לחלוקה - מלהפנות לסעיפים בפקודה העוסקים במיסוי דיבידנד שהתקבל מחברה זרה או שמקורו ברווחים שנוצרו בחו"ל (ראו קישור משמאל).
בבקשתה לדיון נוסף טענה דלק, כי מדובר בהלכה חדשה, הבאה לידי ביטוי בכך שמינץ נקט "בפרשנות לשונית דווקנית וצרה אשר אינה עולה בקנה אחד עם ההלכות בדבר פרשנות דבר חקיקה בכלל, ופרשנותם של דיני המס בפרט". לטענתה, הוא הסתפק בפרשנות לשונית ולא המשיך לפרשנות התכליתית, וגם הפרשנות הלשונית חרגה משיטת הפרשנות המקובלת. לדברי דלק, "תוצאתו המיסויית של פסק הדין איננה רצויה, שכן היא ניתנת לעקיפה על-ידי תכנון מס פשוט, והיא עלולה להוביל בטווח הארוך לפגיעה בקופת המדינה נוכח השלכות הרוחב שעלולות להיות לה".
בדחותה את הבקשה אומרת חיות, כי ספק אם קביעותיו של מינץ מהוות הלכה; לכל היותר מדובר "בחידוש מסוים תוך צעידה בתלם שכבר נחרש בעבר". אפילו אם מינץ שגה (וחיות מדגישה שאינה קובעת זאת), הרי שאין בכך כדי להצדיק דיון נוסף. לבסוף היא נותנת משקל לכך שפסק הדין היה פה אחד - כאשר המשנה לנשיאה
חנן מלצר והשופטת
ענת ברון הסכימו עם מינץ. דלק חויבה בתשלום הוצאות בסכום גבוה במיוחד - 60,000 שקל. את דלק ייצגו עוה"ד דניאל פרסמן, מאיה צברי ושלמה אביעד זידר, ואת המדינה - עו"ד חן אבידוב.
