בשנת 2019 הייתה מדינת ישראל ממוקמת במקום הרביעי מהסוף בין מדינות ה-OECD, עם פער שכר ממוצע בין גברים ונשים העומד על 32%. זאת על-אף החוק המחייב שוויון בשכר בין עובדות לעובדים עוד משנת 1964 (בנוסחו הנוכחי משנת 1996). מרבית הנשים בישראל לא עושות שימוש בזכותן על-פי החוק ולא תובעות השוואה של שכרן לזה של עמיתיהן הגברים, לנוכח הצורך בנקיטת פעולה מעשית.
הצעת חוק חדשה שהגישה חברת הכנסת אתי חוה עטייה (ליכוד), ונתמכת על-ידי ועדת השרים לחקיקה, מבקשת להוסיף תיקון המחייב איסוף מידע ודיווח מצד מעסיקים באשר לפערי השכר הקיימים בארגון, במטרה לייצר מנגנון של התקדמות ושיפור בנושא. הצעת חוק זו מציעה להטיל על מעסיקים גדולים בלבד, המעסיקים מעל 100 עובדים, חובה לפרסם מדי שנה דוח המפרט את הבדלי השכר בארגון בין גברים ונשים, בהתאם להוראות שייקבעו בתקנות.
בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי מדינות רבות עברו בעשורים האחרונים למנגנון פעולה שונה במסגרתו מוטלת אחריות פעילה על המעסיק לאסוף את הנתונים בדבר פערי שכר, לעבד אותם ולצמצם את הפער מיוזמתו. מנגנונים מסוג זה מנטרלים את הקושי בהגשת תביעות פרטניות ומטילים את החובה לשנות את פני המציאות על המעסיק, שהינו הגורם שמחזיק בנתונים מלכתחילה ואשר קובע את שכר עובדיו. לצד מנגנונים אלו, נותרה האפשרות של עובדת יחידה לתבוע את המעסיק בגין פערי שכר, אך הטלת מלוא כובד שינוי פני המשק על כתפיה של עובדת מסוימת ועל עמידותה הנפשית והכספית בפני הליך משפטי, נוטרלה.
הצעת החוק תאושר בקריאה טרומית, ולאחר מכן תקודם כפוף לתיאום עם משרדי האוצר, המשפטים, השוויון החברתי והעבודה הרווחה והשירותים החברתיים.
עטייה מאמינה כי פרסום המידע לציבור יאפשר "פיקוח המונים" על מעסיקים מפרים, כאשר הן לקוחות פוטנציאליים והן עובדים פוטנציאליים יהיו חשופים למידע בדבר פערי השכר.
בשלב זה הצעת החוק אינה כוללת עיצום כספי או אחר על מעסיקים שיציגו פערי שכר מגדריים בארגון. עם זאת, לעצם איסוף החומרים, הכנת הדוח השנתי ופרסומו תהיה השפעה שתניע את החברות לפעולה ולשינוי, הן בשל שיקולים פנימיים והן בשל לחץ חיצוני. המודל המוצע מבוסס במהותו על המודל הקיים באנגליה משנת 2017.
