היום לפני 79 שנה, ריכזו פולנים מקומיים ואיכרים מן הכפרים הסמוכים את יהודי העיירה ידוובנה והפליטים היהודים שהיו בה בכיכר השוק. היהודים, 1,600 בני אדם, רוכזו בכיכר באישור הגרמנים, והובאו אליה באמתלה שעליהם לנקות את המקום.
חוליגנים מקומיים, מצוידים בגרזִנים, באלות ממוסמרות ובמכשירי עינויים אחרים, הריצו את היהודים בסמטאות והתעללו בהם. עשרות גברים יהודים אולצו לשאת פסל של לנין לקבורה בקצה העיירה, ונקברו איתו.
עם רדת הערב, לאחר שהוחזקו כל היום בלי מים בשמש הקופחת, הוצעדו היהודים לאסם, בעוד הפורעים מוסיפים להתעלל בהם ולהרוג בהם בדרך. האסם הועלה באש, וכמעט כל היהודים שהיו כלואים בו (כ-900 בני אדם על-פי גרסת הפולנים) נשרפו חיים. אלה שניצלו מהשרפה נרצחו באכזריות רבה בידי הפולנים בכל מקום שנתפסו בו. שמואל וסרשטיין היה מהמעטים שהצליחו להימלט ולהעיד על קורות אותו היום.
בידוובנה נותרו כ-100 יהודים ורוכזו בגטו של שני בתים באזור השוק הישן של העיירה. כעבור חודשים אחדים נרצחו 15 מהם באשמת קומוניזם. ב-2 בנובמבר 1942 חוסל הגטו, והיהודים הנותרים הועברו לגטו לומז'ה (Łomża) ולמחנה האיסוף בזמברוב (Zambrow).
רק שבעה מיהודי ידוובנה שרדו.
