אסיר המרצה את עונשו בעבודות שירות אינו רשאי לצאת לחו"ל, אלא בנסיבות חריגות. מדובר באסיר לכל דבר, כולל בשעות בהן אין הוא מבצע את עבודות השירות - קובע (יום ב', 13.7.20) שופט בית המשפט העליון, עופר גרוסקופף.
עד שנת 2012 היה המצב החוקי בלתי ברור, אולם בשנה זו תוקן חוק העונשין ונקבע בו, כי אסיר בעבודות שירות אינו רשאי לצאת מן הארץ במהלך תקופת ריצוי עונשו, אלא באישור הממונה על עבודת שירות. אולם במקום ליצור בהירות, מציין גרוסקופף, נוצרה מחלוקת בין שופטי בתי המשפט המחוזיים: היו שקבעו שיציאה לחו"ל תתאפשר רק בנסיבות חריגות, ואילו אחרים נקטו מדיניות מקלה יותר. בשל כך, החליט בית המשפט העליון לקבוע הלכה מחייבת.
גרוסקופף דוחה את עמדתו של שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, יוסף בן-חמו, לפיה יש הבדל מהותי בין אסיר לעובד שירות. האחרון, סבר בן-חמו, נותר בן-חורין - בתנאי שיבצע את העבודות - ולכן אחרי שעות עבודתו ובימי המנוחה, הוא בן-חורין לכל דבר. בשל כך התיר בן-חמו למרואן הישאם, אשר נדון לארבעה חודשי עבודות שירות בשל עבירות תעבורה חמורות, לצאת לטורקיה לצורכי עסקיו. המדינה אומנם הסכימה בדיעבד להתיר את צאתו של הישאם, אך ביקשה מבית המשפט העליון פסיקה עקרונית בסוגיה.
נקודת המוצא, אומר גרוסקופף, היא איסור על צאתו מהארץ של עובד השירות, אלא באישור הממונה על העבודות - שיינתן במקרים חריגים בלבד. "הריצוי התקין והרציף של עבודות שירות הוא אכן שיקול מרכזי בעת בחינת בקשתו של עובד שירות לצאת מן הארץ, ואולם אין בכוחו של שיקול זה כדי להפוך את החריג לכלל ואת הכלל לחריג. זאת ועוד, אינני סבור כי התפיסה לפיה עובד השירות הוא בן-חורין בימים ובשעות בהם אינו נדרש לעבוד, עולה בקנה אחד עם אופיים ותכליתם של עבודות שירות כאמצעי עונשי", הוא קובע.
גרוסקופף מדגיש: "אסיר המרצה את עונש המאסר שנגזר עליו בדרך של עבודות שירות, דינו כמי שמבצע עונש מאסר בפועל. אומנם, מטבע הדברים, המגבלות המוטלות על חרותו של עובד השירות פחותות ביחס לאלו המוטלות על אסיר המרצה עונשו מאחורי סורג ובריח - בניגוד לאחרון, לעובד השירות ניתנת הפריבילגיה להישאר לצד משפחתו ובתוך קהילתו בתקופת ריצוי עונשו. אולם כיאה לעונש מאסר, פריבילגיה זו איננה בלתי-מוגבלת, ולבטח אין משמעה כי בימים ובשעות המנוחה הוא בן-חורין לעשות ככל העולה על רוחו.
"...מעמד של עובד שירות, כמו מעמד של אסיר, אינו מצב דברים עובדתי גרידא, המתקיים רק כאשר אדם מצוי מאחורי סורג ובריח או במקום עבודת השירות, לפי העניין, אלא מצב משפטי המתקיים לאורך כל תקופת ריצוי עונש המאסר בדרך זו. לפיכך, כפי שלא יעלה על הדעת שאסיר המרצה את עונשו מאחורי סורג ובריח יחשב כ'בן-חורין לכל דבר ועניין' בעת שהוא מצוי בחופשה מחוץ לכותלי בית הסוהר, כך גם לא יעלה על הדעת שאסיר המרצה את עונשו בדרך של עבודות שירות יהיה בן-חורין בזמנים בהם הוא אינו מצוי בעבודה".
לדברי גרוסקופף, מניעת צאתו מן הארץ של עובד השירות, אינה פגיעה נוספת בזכויותיו החוקתיות אלא חלק מעונשו. לצד זאת, הוא מציב קווים מנחים למתן היתר חריג ליציאה לחו"ל: האם הנסיעה דחופה, האם אדם אחר יכול לנסוע, כמה זמן תימשך הנסיעה, עד כמה הנסיעה תתרום לשיקומו, האם קיים חשש שיימלט או ישוב באיחור, האם הנסיעה תפגע ברצף העבודות, מהו אורך תקופת השירות וכיצד התנהג עד כה.
השופטים עוזי פוגלמן ודוד מינץ הסכימו עם גרוסקופף. את המדינה ייצגה עו"ד סיגל אבנון, את הישאם ייצג עו"ד יוסף פרחי, ואת הסניגוריה הציבורית - עוה"ד גיל שפירא ומיכל רובינשטיין.
