משך שנים היה לצלפי הצבא האמריקני יתרון על צלפי הצבא הרוסי; וכעת הם איבדו אותו. בשנת 2016 התריע הצבא האמריקני, בעקבות הפלישה הרוסית לחצי-האי קרים, כי זה עומד לקרות כיוון שהצלפים הרוסיים מצוידים ברובה טוב יותר ומדויק יותר מהנשק האמריקני.
הפנטגון ניסה להתגבר על הבעיה ברכש רובים מדויקים יותר - רובה M40, רובה הצלפים החצי-אוטומטי M110, הרובה המשופר M2010, רובה הצלפים M107 ואחרים - שהיה להם יתרון על רובה הצלפים מהעידן הסובייטי דראגוּנוֹב, שהגיע לטווח יעיל של יותר מ-800 מטר. אך הרוסים הכניסו לשירות רובים חדישים מתוצרת דרגונוב - צ'וּקאווין ואוֹרסיס T-5000 - במהלך מודרניזציה של צבאם, כדי שהצלפים הרוסיים יגיעו לטווח יעיל של יותר מ-1,800-1,600 מטר.
מומחים אמריקניים טוענים, שכדי להתגבר על היתרון האמריקני, רכשו הרוסים טכנולוגיה אמריקנית, גם לייצור תחמושת, במדינות מערב אירופה, או שהעתיקו אותה.
ארצות-הברית ציידה את צלפיה ברובים חדישים - M110A1, M38 ו-Mk 13 Mod 7. בנוסף, הצבא, הנחתים והכוחות למבצעים מיוחדים האמריקניים מתכננים להצטייד ברובה הרב-משימתי (MRAD) תוצרת בארט, שיכול לירות תחמושת בקוטר מגוון (7.62 מ"מ נאטו, 0.3 ו-0.338 מ"מ) לטווח יעיל של יותר מ-1,600 מטר.
אחת הבעיות המרכזיות ברכש נשק חדש לשירותים המזוינים האמריקניים הנה אטיות התהליך בפנטגון. כך, הרובה האוטומטי M27 נכנס רק עכשיו לשירות למרות שהחלו בבחינתו בתחילת המלחמה באפגניסטן, לפני כעשור.
זווית מעניינת בעימות בין הצלפים הרוסיים לבין הצלפים האמריקניים הנה בתורת הלחימה ובנגזרותיה. רוסיה מעדכנת בהתמדה את תורת הלחימה של צלפיה, שמשתפרים וצוברים ניסיון קרבי מאז הפלישה לקרים. לעמת זאת, המלחמות בעיראק ובאפגניסטן הוכיחו, כי הצלפים האמריקניים די לא-יעילים מול גמישות הצלפים הרוסיים.
הצלפים הרוסיים מתאמנים בהתמדה בעוד מקביליהם האמריקניים אינם מקבלים תשומת-לב מספקת, ואפילו אינם מוגדרים כמקצוע צבאי בצבא ובמארינס. כלומר, זה אינו מקצועם הבלעדי. "צלפות הנה אמנות ומדע" - אומר נגד, שהיה ממונה על הצליפה במארינס - "וכעת אין נותנים לנחתים להיות צלפים".
כדי לסגור את הפער, מאמצים האמריקנים נשק וציוד חדשים לצלפיהם. בחיפוש אחר קטלניות גבוהה יותר לכוחותיהם, ניתן מקום חשוב לצליפה בצבא ובנחתים ולא רק בקרב הצלפים, אלא בכל יחידות החי"ר. כל אנשי הסיור צריכים לשאת נשק, שטווחו היעיל יותר מק"מ, אומרים מומחים, ולא נשק לטווח יעיל של 300 מטר (כלומר, רובי-סער).
צלף זקוק לציוד רב, ללבוש מיוחד, לנשק אישי וללוחמים, שילווהו. לכן, מנסים האמריקנים להגביל את הפעלת הצלפים. מומחים מציעים, שכל רובאי יהיה צלף, וזה ניתן להשגה באמצעות טכנולוגיה מתקדמת ואימונים. המטרה אינה להעצים את ייחודו של הצלף, אלא להפיץ את הידע ואת הכישורים בצליפה, כדי שכל הרובאים ביחידה יוכלו לפגוע במטרה בטווח 1,000-600 מטר, ולא רק צלף בודד מתוכה, שיכול לפגוע במטרה במרחק 1,200 מטר. כלומר, אם תוכל לפגוע במרגמת אויב, או בטילאי נ"ט, ממרחק ק"מ, הפכת לחלוטין את מאזן הכוחות בשדה הקרב.
המומחים מציעים לשנות את הפער בין ארצות-הברית לרוסיה בצליפה בשינויים קטנים ומתמשכים בציוד ובשינוי גדול בהכשרה ובאימונים, כדי שהרובאים האמריקניים יהיו גורם מאיים בשדה הקרב העתידי.
לדעתם, עד שזה ייעשה, נמצא היתרון בצד הרוסי, ואינו רק בנשק ובתחמושת, אלא בכוח-האדם ובאימונו.
