שופט בית המשפט העליון,
עופר גרוסקופף, דחה על הסף (יום ד', 22.7.20) את עתירתו של עו"ד משה שפירא נגד החוק הנורבגי. החוק עבר במסגרת ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לבין כחול-לבן והוא מאפשר ל-14 שרים משתי המפלגות להתפטר כדי להכניס במקומם את הבאים אחריהם ברשימות שתי הסיעות.
שפירא טען, כי עלותו של החוק הנורבגי היא 100 מיליון שקל; הוא מהווה עקיפה של רצון הבוחר ומביא לכך שלכנסת ייכנסו 134 חברים במקום 120; היה צורך להביאו מראש לידיעת הבוחר. שפירא יצא נגד החלת החוק כבר בכנסת הנוכחית וטען שיש לקבוע שהוא יחול רק מן הכנסת הבאה.
גרוסקופף אומר, שקבלת העתירה תחייב את בג"ץ להחיל במשפט הישראלי את דוקטרינת "התיקון החוקתי הלא-חוקתי" ולקבוע שלבית המשפט העליון יש סמכות להגביל, מכוחם של עקרונות יסוד על-חוקתיים, את סמכותה של הכנסת כרשות מכוננת. מדובר בסוגיה נכבדת ביותר, שעלתה בפסיקת בית המשפט העליון - כולל בהרכבים מורחבים - אך אין לגביה פסיקת מחייבת. שפירא לא הציג תשתית משפטית מינימלית לדיון שכזה, "לא מההיבט העקרוני-עיוני, דהיינו הנחת בסיס תאורטי משכנע לאימוץ הדוקטרינה כחלק מהמשפט החוקתי הישראלי, ולא מההיבט הענייני-יישומי, דהיינו הבהרת מסגרת השיקולים המנחים להפעלתה של הדוקטרינה במקרה נתון".
עוד אומר גרוסקופף: "אף התומכים בהחלתה של דוקטרינת 'התיקון החוקתי הלא-חוקתי' מסכימים, כי החלה זו צריכה להיות מצומצמת למצבים חריגים ביותר ויוצאי דופן של שינוי חוקתי ה'פוגע בליבת הדמוקרטיה ושולל את תכונות המינימום הדרושות למשטר דמוקרטי', ובמקרים של פגיעה ב'עקרונות יסוד העומדים בבסיס קיומנו כחברה וכמדינה'". שפירא לא הסביר מדוע החוק הנורבגי מהווה לשיטתו פגיעה שכזאת, המצדיקה התערבות כה חריגה.
השופטים
נעם סולברג ו
יוסף אלרון הסכימו עם גרוסקופף. את הכנסת ייצגה עו"ד
אביטל סומפולינסקי; את הליכוד ייצגו עוה"ד
מיכאל ראבילו, רועי שכטר ואופק ברוק; את כחול-לבן ייצגו עוה"ד ערן מרינברג ו
שמעון בראון; ואת היועץ המשפטי לממשלה - עוה"ד
מוריה פרימן ותהילה רוט.
