ל-2.6 מיליון מתושבי ישראל (28% מן התושבים) אין מיגון תקני בסמוך למקום מגוריהם. ביולי 2018 קבע הקבינט המדיני-ביטחוני, כי תגובש תוכנית רב-שנתית בסך 5 מיליארד שקל לשנים 2030-2019 למיגון העורף ולשיפור המוכנות לרעידות אדמה (תוכנית "מגן הצפון"). אולם תוכנית זו טרם גובשה ולא הוקצה לה מקור תקציבי, ועל כן מימושה מוטל בספק. האוצר ומשרד הביטחון לא הסכימו עד היום מי יתקצב 500 מיליון שקל שנועדו לתוכנית זו בשנים 2019-2018. ביוני 2014 החליטה הממשלה להסדיר את הסמכויות בין משרד הביטחון למשרד לביטחון הפנים בנוגע לטיפול בעורף; הסדרה זו טרם הושלמה ועלולות להיות לכך השלכות על הטיפול במצבי החירום השונים.
מקלטים ציבוריים הנמצאים ביישובים הסמוכים לקו הגבול ושתושביהם עלולים להידרש לשהות בהם שהייה ממושכת, יכולים להיחשב כשירים מבחינת פיקוד העורף - אף שלא מתקיימים בהם התנאים הפיזיים הנדרשים לשהייה ממושכת. הצפיפות הצפויה במקלטים הפרטיים המשותפים עלולה לא לאפשר שהייה ממושכת בהם. העובדה שחלק מאמצעי המיגון לא מאפשרים למתמגנים שהייה ממושכת במקלטים, לא באה לידי ביטוי בסקירת מצאי המיגון הכשיר שמציג פיקוד העורף.
על-פי קביעת רשות החירום הלאומית, תוכנית "מלונית" לפינוי אוכלוסייה מקווי עימות - שהיא חלק מלקחי מבצע צוק איתן - מבוססת על עקרונות יסוד שגויים ויהיה קושי ביישומה. הרשות מסבירה, כי מתקני האירוח לא יהיו פנויים לקליטת המפונים ולא יוכלו להכיל את מספר המפונים המתוכנן. נוסף על כך, לא אותרו די מקומות לקליטת כל המפונים; לא נקבע מנגנון סדור לתשלום עבור החדרים במתקני הקליטה, ועלויות התוכנית לא נאמדו וממילא לא הוקצה לה תקציב. כל אלו יפגעו ביישום התוכנית בעת הצורך. התוכנית החלופית שמגבשת הרשות בימים אלו אינה עוסקת בפינוי יישובי גבול הצפון. במקביל, טרם הושלמו תוכניות הפינוי של קריית שמונה ושדרות - היישובים הגדולים ביותר הסמוכים לגבול לבנון ולרצועת עזה.
עוד מצביע אנגלמן על ליקויים בהיערכות להגנה על חלק מעשרות המתקנים החיוניים, הכלולים ברשימה שהכינה רח"ל. הרשות עצמה טרם קיימה את החלטת ועדת השרים להכנת העורף ממאי 2011 ולא הגישה לה הצעת החלטה בנוגע למתקנים אלו (דבר עליו התריע המבקר כבר ב-2014); הרשות שינתה על דעת עצמה את רשימת המתקנים ולא הביאה אותה לאישור הוועדה. ואילו המטה לביטחון לאומי לא הציע לראש הממשלה,
בנימין נתניהו, לדון בקבינט בהגנה על תשתיות חיוניות בגופים מסוימים, למרות שהיה עליו לעשות זאת על-פי ההחלטה מ-2011. הכנת חוק העורף, לטיפול בעורף בשעת חירום, החלה בשנת 2011; משרד הביטחון עבד על ההצעה שבע שנים, הגיש אותה לפני שנתיים למשרד המשפטים אך החקיקה טרם הושלמה. המשמעות היא, שלא ניתן לחייב גופים חיוניים להתמגן.