עיריית תל אביב חייבת לקיים מכרז למכירת חלקה בחניון כיכר אתרים, ואינה יכולה למכור אותו ללא מכרז לשותפות JTLV נכסי עידית ולחברת מלון מרינה. כך קובע סופית (יום א', 2.8.20) שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל.
העירייה היא הבעלים של 73% מן החניון השוכן מתחת לכיכר, ו-JTLV חתמה על הסכם לרכישת יתרת האחזקות, המצויות בידי מלון מרינה הממוקם בכיכר. בשותפות זו נכללים בין היתר דן גרטלר, שלום פישר, מתיו ברונפמן, עמיר בירם, אריאל רוטר וג'ורג' חורש, והיא מתכננת להקים במקום כיכר אתרים - יחד עם מלון מרינה - שלושה מגדלים בני 25 קומות ש-70% משטחיהם מיועדים למגורים. השותפות והעירייה פנו לבית משפט השלום בתל אביב לפירוק השיתוף ביניהן בחניון והסכימו למכור אותו. אולם במסגרת הליך גישור בתיק אחר הוסכם ש-JTLV ומרינה ירכשו את חלקה של העירייה ב-150 מיליון שקל, יפעילו את החניון עד לבנייתו של חניון חדש, ויבנו 350 מקומות חניה אותם יעבירו חינם לעירייה. מועצת העירייה אישרה את ההסכם והצדדים התכוונו להגישו לאישור בית משפט השלום.
יזם הנדל"ן ספי צביאלי, הבעלים של נכס סמוך, עתר לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד מכירת החניון ללא מכרז והשופטת רחל ברקאי קיבלה את עתירתו, בנימוק שהעירייה מחויבת לקיים מכרז למכירת נכס מקרקעין שבבעלותה גם כאשר היא עושה זאת במסגרת פירוק שיתוף מקרקעין. הנדל דחה את ערעורה של העירייה, בו תמכו מרינה ו-JTLV. היועץ המשפטי לממשלה סבר, כי רשות מקומית חייבת למכור כל נכס שלה רק במכרז, אך הוסיף שבית המשפט העוסק בפירוק השיתוף אינו כפוף לחובת המכרזים והוא רשאי להורות שחלקה של העירייה בחניון יימכר שלא במכרז.
הנדל מזכיר, כי החוק קובע כלל ולפיו רשות מקומית חייבת למכור נדל"ן במכרז, למעט אם שר הפנים פטר סוג מסוים של חוזים מחובה זו. הסכם פשרה המקבל תוקף של פסק דין הוא הסכם, וככזה הוא מחייב מכרז; במהותו הוא הסכם, ותוקף פסק הדין קובע את דרך אכיפתו או שינויו. הוא דוחה את עמדת העירייה והיזמים, לפיה החובה לקיים מכרז תיצור מציאות קשה המצדיקה פטור ממנו. דווקא פטור ממכרז הוא העלול ליצור מצבים בלתי רצויים, וכך גם הסכם הפשרה בנוגע לחניון: הוא פוגע בעקרון השוויון משום שהוא מונע מאחרים (כמו צביאלי) להתמודד על החניון; הוא עלול להניב לעירייה תמורה פחותה מזו שיכניס מכרז; והוא עלול לפגוע בטוהר המינהל הציבורי ובאמון הציבור בו.
העירייה טענה עוד, כי קיומו של מכרז יפגע בקיומו של הסכם הפשרה עם היזמים. הנדל דוחה גם טענה זו ומזכיר, כי העקרונות שביסוד חובת המכרז דוחים לעיתים שיקולי יעילות. עוד נדחתה טענת היזמים לפיה קיומו של מכרז יפגע בקניינם: העירייה היא המחויבת למכור במכרז את חלקה, בעוד היזמים אינם מחויבים לדבר. העירייה גם לא מילאה את התנאים בחוק המאפשרים לה לבקש פטור ממכרז, מוסיף הנדל.
הנדל גם דן בשאלה העקרונית, האם בית המשפט הדן בפירוק שיתוף במקרקעין מחויב לדיני המכרזים, כאשר אחד הבעלים הוא גוף ציבורי. הוא קובע, כי בית המשפט אינו חייב להורות על מכרז במקרה כזה - בתנאי שקיימים שיקולים של יעילות, צדק, שוויון, תמורה מירבית ואמון הציבור המצדיקים זאת. השופטת יעל וילנר מוסיפה, כי יש לקוות שמשרד הפנים יקבע בקרוב - כפי שמסר היועץ המשפטי - שרשות מקומית תהיה פטורה ממכרז בפירוק שיתוף של נכס בו היא מחזיקה בפחות מ-50%. השופט ג'ורג' קרא הסכים גם הוא עם הנדל.
העירייה והיזמים חויבו כל אחד בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל לצביאלי. את העירייה ייצגה עו"ד שירי אשכנזי, את צביאלי ייצג עו"ד יובל גלאון, את מלון מרינה ייצג עו"ד אלקס הרטמן, את JTLV ייצג עו"ד גיא פורר, ואת היועץ המשפטי - עו"ד אלון דניאל.
