חובות אשר נוצרים במהלך ההליך הפלילי הפכו בפני עצמם לגורם מכביד ולעיתים מכשיל, המאיים לשבש את שיקומם של עוברי החוק ולהחזירם אל מעגל הפשיעה. כך מתריעה (יום ד', 9.9.20ׂׂ (הסניגוריה הציבורית בדוח על פעילותה בשנת 2019. מדובר בערבויות לשם שחרור ממעצר, קנסות מינהליים, תשלומי כופר, קנסות פליליים, חילוטים ופיצויים לנפגעי עבירה. לדברי הסניגוריה, הבעיות העיקריות הן בשל הקנסות והחילוטים.
שיעורי הקנסות והפיצויים נקבעים ללא חקירת היכולת הכלכלית של הנאשם, ולעיתים קרובות הם גבוהים בהרבה מיכולתו לשלם, טוענת הסניגוריה. הם נגבים על-ידי המרכז לגביית קנסות, שדרכי הגבייה שלו אגרסיביות יותר בהשוואה לאופן גביית החובות בהוצאה לפועל; הם נושאים ריביות דרקוניות שגורמות לתפיחתם המהירה (כפליים בתוך 3.5 שנים); ורובם הוחרגו מההסדרים המקלים ובראשם הפטר, שהוסדרו במסגרת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. כאשר מוטל בצד הקנס גם מאסר חלף קנס, אי-תשלום הקנס עלול להביא להפעלת פקודת מאסר נגד החייב.
בניגוד להנחיות שנקבעו בהבניית שיקול הדעת בענישה, טוענת הסניגוריה, לעיתים קרובות בתי המשפט נמנעים מלקבוע מתחם לקנס, ועוברים באופן ישיר לקביעת גובה הקנס. בתי המשפט אינם עורכים חקירת יכולת ממנה יוכלו ללמוד על מצבו הכלכלי של הנאשם, ולרוב אינם נותנים משקל ממשי למצבו כפי שעולה מראיות ההגנה המוצגות להם. גזירת הקנס אף אינה לוקחת בחשבון את הדינמיות הצפויה במצבו הכלכלי של הנאשם, אשר עלול להידרדר עוד יותר בתום ההליך הפלילי. בנסיבות אלו, רוב האסירים לא מצליחים לעמוד בתשלום החובות.
ההצעה: "קנס יומי"
הסניגוריה קוראת לשקול להפעיל בישראל את מנגנון "הקנס היומי" הקיים ברבות ממדינות אירופה. בית המשפט קובע את מספר ימי הקנס בהתאם לחומרת העבירה, לנסיבות ביצועה ולעברו של הנאשם, וכפוף למגבלת ימי הקנס. לאחר מכן בית המשפט מעריך את מצבו הכלכלי של הנאשם, ובהתאם לכך קובע את ערך "יחידת הקנס היומית". הקנס הסופי הוא הכפלה של היחידה היומית במספר ימי הקנס. מעבר לכך שנאשמים עניים משלמים לפי יכולתם, מנגנון זה מוביל לכך שבעלי ממון משלמים יותר, שיעורי הגבייה עולים, יש פחות שימוש במאסר חלף קנס והיעילות הכלכלית גוברת.
במקביל ביקש בחודש שעבר הסניגור הציבורי הארצי, יואב ספיר, מהמשנה ליועץ המשפטי, עמית מררי, לבטל את המאסר חלף קנס. על-פי נתוני הסניגוריה, מדי שנה מוטלים 30,000 גזרי דין הכוללים מאסר חלף קנס, ומדי שנה מונפקות 3,000 פקודות מאסר כאלו; 80% מהן - בשל חובות של עד 5,000 שקל. הדבר מלמד, לשיטתה, שאמצעי זה מופעל בעיקרו נגד נאשמים עניים. עוד סבורה הסניגוריה, כי על המדינה ליטול על עצמה חלק מהפיצוי לנפגעי עבירה, כאשר העבריינים הם חסרי אמצעים. כיום עלולה לגרום ההימנעות מתשלום הפיצוי למנוע שילוב בתוכניות שיקום ושחרור מוקדם.
הריביות הגבוהות, מוסיפה הסניגוריה, מסכלות את גביית החוב, ומקשות במיוחד על אסירים ועל אסירים משוחררים. לדעתה יש להפחית משמעותית את שיעורן של הריביות ההיסטוריות, ולהתאימן למציאות הכלכלית הנוכחית בה הריבית היא אפסית. ביחס לאסירים, קוראת הסניגוריה להקפיא את ריבית הפיגורים והתוספות המוטלות על חובותיהם למשך תקופת מאסרם ובתקופה הסמוכה לשחרורם, כדי שיוכלו להשתקם ולעמוד בתשלום החוב. לדעתה, יש לעמוד על כך שגביית החובות תיעשה באופן מידתי, אשר יעלה בקנה אחד עם רוח חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי.
מעצרי לילה מיותרים
הסניגוריה שבה ועומדת, כבכל שנה, על מימוש זכות ההיוועצות של חשודים. בשנת 2019 עלה שיעור ההודעות למשרדי הסניגוריה על עצורים המבקשים ייעוץ לפני חקירה ל-62%, לעומת 56% בשנת 2018. אולם למרות שמדובר בשיפור ניכר לאורך השנים - ואחרי מאות החלטות ביקורתיות של בתי המשפט - עדיין 38% מהעצורים המיוצגים על-ידי הסניגוריה אינם זוכים לממש את זכותם לייעוץ משפטי לפני חקירה. הסניגוריה מוסרת על התכתבות בנושא בין ספיר לבין ממלא-מקום המפכ"ל, מוטי כהן. הסניגוריה ממתינה מאז ינואר השנה לעמדתה המעודכנת של המשטרה ולטיוטת הנוהל שהבטיח כהן להוציא.
עוד מתייחס הדוח לחשיפת מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, ולפיה המשטרה אינה מפרסמת נתונים מלאים על כמות המעצרים שהיא מבצעת ונתוניה אינם כוללים אלפי מעצרים מדי שנה. "לא ניתן לומר - כפי שטוענת המשטרה בשנתיים האחרונות - כי המשטרה מיתנה את מדיניות המעצרים שלה, כאשר ניתוח הנתונים שנחשפו בדוח המבקר מעלה שיש עלייה בשימוש בסמכויות מעצר השטח והעיכוב. על המשטרה להתחיל לפרסם את מספר מעצרי השטח, כמו גם את כל שאר סוגי המעצרים המבוצעים על ידה, ואת היקף השימוש בסמכויות העיכוב, הן ביחס לשנים עברו והן מכאן ואילך כדי שניתן יהיה לבחון את מידת הריסון בשימוש בסמכויות המעצר על ידה באופן מלא ומדויק".
עוד אומרת הסניגוריה כי נמשכת התופעה המטרידה (כלשונה) של מעצרי לילה מיותרים ואי-שחרור עצורים בערובה בתחנות משטרה. במקרים רבים מותירה המשטרה חשודים במעצר לשווא למשך לילה שלם (ולעיתים לסוף השבוע), רק כדי להביאם בבוקר בפני שופט כדי את שחרורם בערובה כספית או בתנאים אחרים, או כדי לשחררם. כל זאת, במקום לשחררם בתחנת המשטרה מיד עם תום החקירה, בתנאים דומים ובהסכמת החשוד, כפי שמסמיך ומחייב אותה הדין לעשות. גם בשנת 2019 מתחו בתי המשפט שוב ושוב ביקורת על שיקול הדעת הלקוי של חלק מקציני המשטרה, שאינם משחררים את החשודים מיד עם תום החקירה.
עוד מוסר הדוח, כי נדרשה התערבות של הסניגוריה כדי להבטיח שבבניין בית המשפט החדש בחדרה תהיה כניסה נפרדת לבית המשפט לנוער, כפי שמחייב החוק. הסניגוריה אומרת כי גם ב-2019 נדרשו אנשיה "להעלות טענות רבות בנוגע לפגיעה בזכויותיהם של קטינים, הן על-ידי המשטרה והן על-ידי רשויות התביעה", וחלקן התקבלו בידי בתי המשפט. כמו-כן, קיימים מקרים בהם קטינים נעצרים דווקא משום שהם קטינים - וזאת בניגוד מוחלט להוראת המחוקק, לפיה מעצר שכזה הוא החלופה האחרונה.
שוטרים מונעים תיעוד
הסניגוריה שבה ומצביעה על מיעוט הטיפול בתלונות נגד שוטרים בכלל ובטענות לאלימות בפרט, שהיא מגישה למחלקה לחקירות שוטרים. בשנת 2019 הגישה הסניגוריה למח"ש 217 תלונות. מח"ש גנזה אשתקד 168 תלונות, 149 מתוכן (89%) ללא חקירה כלל או לאחר חקירה ראשונית בלבד. בשתי תלונות הוחלט על העמדה לדין משמעתי; לא הייתה אף העמדה לדין פלילי. עוד מתריעה הסניגוריה על כך, כי כאשר אזרחים מתעדים התנהלות פסולה של שוטרים, "פעמים רבות מגיבים השוטרים בדרישה המופנית לאזרחים לחדול מלתעד את האירועים, ובמקרים מסוימים השוטרים אף מבקשים לעכב את האזרחים וליטול מידם את התיעוד או את המכשיר הסלולרי שבאמצעותו בוצע התיעוד".
ספיר פנה לכהן בנושא זה בחודש מאי השנה, ונענה ש"שוטרים מונחים ומתודרכים לאפשר לכל אדם לתעד את פעילותם במרחב הציבורי, ככל שאין במעשה התיעוד הפרעה או הכשלת שוטר במילוי תפקידו וככל שאין בו כדי לפגוע בפרטיותו של אדם בניגוד לחוק. כמו-כן צוין, כי ההנחיות בנושא יחודדו וירועננו". בחודש יולי שב ספיר וביקש לחדד את ההנחיות לשוטרים: לא קיימת כל סמכות חוקית לדרוש מהאזרח לחדול מתיעוד האירוע או להשמיד את התיעוד; חל איסור מפורש לערוך חיפוש בטלפון הנייד במעמד זה; אין לתפוס את המכשיר הנייד או לאיים בתפיסתו.
בנושא תנאי הכליאה, עומד הדוח על העיכוב הרב בציותה של המדינה לפסק דינו של בית המשפט העליון, אשר הורה לה להעמיד עד דצמבר 2018 לכל אסיר שטח מחיה של ארבעה מ"ר (ללא שירותים ומקלחת) או 4.5 מ"ר (כולל שירותים ומקלחת). המדינה אמורה הייתה להגיע עד מארס 2018 לשטח של שלושה מ"ר לכל אסיר. בפועל, היא עמדה בשלב הראשון באיחור של שנתיים, ואין כל צפי למימוש פסק הדין במלואו. הסניגוריה הציעה בינואר השנה לשר דאז לביטחון פנים, גלעד ארדן, לחדש את השחרורים המינהליים כצעד ביניים - אך הצעתה נדחתה.