חברת בית מסחר השחל תובעת 21.5 מיליון שקל מאלפרד מקמיל, בעל 25% ממניותיה ומי שהיה סמנכ"ל הכספים שלה, ומדודו רו"ח משה אליאב, רואה החשבון שלה ושל חברת-הבת פריזמה כלי חיתוך. התובעת משווקת כלי עיבוד שבבי, חיתוך, ליטוש, מיגון אישי, קידוח, ניסור, כלי עבודה, דבקים ושמנים, חומרי איטום, כלי מדידה, סימון ופילוס וכלי עזר לתעשיה.
בתביעה, שהוגשה (17.9.20) לבית המשפט המחוזי בתל אביב, נאמר כי מקמיל ניהל באופן בלעדי את הפעילויות הכספיות של החברות, לאור יחסי האמון המוחלטים שנוצרו במהלך עשרות שנות עבודה בינו לבין המייסד גיל טולקובסקי וילדיו. מקמיל גרם למינוי אליאב לתפקיד רואה החשבון המבקר של החברה, ואת אחותו מינה למנהלת החשבונות הראשית של פריזמה. לטענת החברה, לאחר פרישתו של מקמיל נערכה בדיקה בספרי החברות והתגלו שורה של מעשים חמורים ופסולים של הנתבעים אשר פגעו קשות בחברות.
החברה טוענת, כי במקום שהיא תמכור את מוצריה ישירות לחברת-הבת, ששימשה כמפיץ משנה לחנויות לאספקה הטכנית ולבתי המלאכה, גרמו הנתבעים לכך שהחברה "תמכור" את מוצריה תחילה לחברת אליאב ניהול השקעות שבשליטת אליאב וילדיו בהנחה ניכרת, ואז תמכור את אותם מוצרים לפריזמה במחיר הרגיל. מהלך זה, טוענת החברה, נועד אך ורק על-מנת לאפשר להם למשוך מהחברות כספים בהסתר ושלא כדין. לדברי התובעת, כאשר גילתה את העסקות הללו היא פנתה אל הנתבעים, ואלה טענו, כי מדובר ב"עסקות מסחריות" וב"עסקות מימון". אולם כפי שעולה מחוות דעתו של רו"ח שי מדינה ממשרד פאהן-קנה, הרישום בספרי החברות אינו משקף "עסקות מימון", וברור, כי מטרת המנגנון שיצרו הנתבעים הייתה להסתיר את הפעילות הפסולה הזו.
עוד נטען בתביעה, כי מקמיל הסתיר במשך שנים הפסדים של מיליוני שקלים שרשמה פריזמה, מאחר שהוא רצה לשמור אותה פעילה. לצורך הסתרה זו, הוא גרם לכך שחברת השחל זיכתה את פריזמה בסכומי כסף נכבדים מדי שנה על-מנת שהפסדיה של האחרונה לא יתגלו. עוד נטען, כי מקמיל נהג למשוך לעצמו סכומים ניכרים מקופת החברה, ואף נתן הוראת קבע בחשבון החברה להעביר לחשבונו 5,000 שקל בחודש בנוסף למשכורתו. כמו-כן נטען, כי השחל ופריזמה רכשו כלי רכב מחברת טיש ליס בה עבד בנו של מקמיל, באופן שגרם להן הפסדים. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד רן פירון ונטע קרומבי-הנגלי, וטרם הוגשו כתבי הגנה.
