ועדת פרס נובל באוסלו הודיעה (יום ו', 9.10.20), כי תוכנית המזון העולמית, ארגון-משנה של האו"ם, זכתה בפרס נובל לשלום - הפרס היוקרתי ביותר בעולם. News1 מעביר בשידור חי את ההכרזה. הוועדה קיבלה המלצות על 211 יחידים ו-107 ארגונים כמועמדים לפרס; שמותיהם יתפרסמו רק בעוד 50 שנה.
"הצורך בשיתוף פעולה בינלאומי גדול מאשר אי-פעם בעבר", הסבירה יו"ר הוועדה, בריט רייס-אנדרסן. "שיתוף פעולה בינלאומי אינו במצב טוב בימים אלו, והוועדה רוצה להדגיש את חשיבותו ואת תפקידו החשוב של האו"ם בזכויות אדם ושיתוף פעולה רב-לאומי", היא אומרת - בהתייחסות ברורה למדיניותו הבדלנית של הנשיא
דונלד טראמפ. "בעיות בינלאומיות צריכות להיפתר בשיתוף פעולה בינלאומי, וחשיבותם של הארגונים הבינלאומיים גדולה מאי פעם", הוסיפה. רייס-אנדרסן נשאלה האם מתן הפרס לא ייתפס כ"פרובוקציה כלפי מישהו", והשיבה: "אני מקווה שלא". בתשובה לשאלה מדוע נחלשו הארגונים הבינלאומיים אמרה רייס-אנדרסן, כי בעיה מרכזית היא אי-קבלת תקציב מספק מן הממשלות השונות.
הוועדה ציינה את פעילותו של הארגון, אשר סייע אשתקד ל-100 מיליון בני אדם ב-88 מדינות, הסובלים מרעב וחוסר ביטחון תזונתי, ואשר מונע את השימוש במזון ככלי מלחמה. הארגון הוא הכלי המרכזי של האו"ם במאבק ברעב, עליו הכריז האו"ם ב-2015. הוועדה אומרת כי הרעב העולמי החמיר משמעותית בשנים האחרונות, בעיקר בשל מלחמות וסכסוכים מזוינים. הקורונה גרמה לעלייה ניכרת במספר הרעבים בעולם. בתימן, קונגו, דרום סודן ואלג'יריה עלה דרמטית מספר הרעבים בשל השילוב בין מלחמות לבין הקורונה - ותוכנית המזון הגבירה בצורה מרשימה את פעילותה שם, אומרת הוועדה. "עד שיהיה חיסון, מזון הוא החיסון הטוב ביותר נגד תוהו ובוהו", קבע הארגון. לדברי הוועדה, הדברת הרעב תתאפשר רק עם הפסקת המלחמות, ובינתיים יש להפוך את המזון לכלי לשלום במקום לאמצעי למלחמה. הוועדה מוסיפה, כי הענקת הפרס לתוכנית המזון העולמית נועדה להפנות את תשומת הלב העולמית לבעיית הרעב ברחבי העולם, ולהצביע על המסלול הראוי אותו על כל המדינות והאנושות לאמץ.
מטה הארגון שוכן ברומא ובראשו עומד מאז אפריל 2017 דייוויד ביסליי, פוליטיקאי אמריקני ולשעבר מושל צפון קרוליינה - עד 1991 במפלגה הדמוקרטית וכיום במפלגה הרפובליקנית. הארגון מנוהל בידי מועצה ובה נציגים מ-36 מדינות ומעסיק 17,000 עובדים. בשנת 2018 עמד תקציבו על 7.2 מיליארד דולר, שמקורם בתרומות של ממשלות, עסקים וארגונים. התורמת הגדולה ביותר באותה שנה הייתה של ארה"ב (2.5 מיליארד דולר) ואחריה - של
האיחוד האירופי (1.1 מיליארד דולר).
בניגוד לפרסומים בשבועות האחרונים, איש מן המעורבים בהסכמים בין ישראל לבין איחוד האמירויות ובחריין אינו יכול לזכות השנה בפרס, משום שהם נחשפו רק בחודש אוגוסט. המועד האחרון להגשת מועמדויות לשנה השוטפת היא 1 בפברואר, ומועמדויות המוגשות לאחר מועד זה עוברות אוטומטית לשנה הבאה.
הפרס השנה הוא ה-101 המוענק מאז שנת 1901, כאשר נוסדו פרסי נובל על-פי צוואתו של איל הדינמיט אלפרד נובל. יחידים זכו עד כה בפרס 76 פעמים, ואילו ארגונים זכו בו 24 פעמים. הצלב האדום זכה בפרס שלוש פעמים ומייסדו לינוס פאולינג זכה פעמיים; נציבות האו"ם לפליטים זכתה פעמיים. בשני מקרים חולק הפרס בין שלושה זוכים, כולל בין
יצחק רבין,
שמעון פרס ו
יאסר ערפאת. הפרס חולק 30 פעמים בין שני זוכים, כולל
מנחם בגין ואנואר סאדאת. 17 נשים זכו בפרס; הראשונה, בשנת 1905, הייתה ברטה פון-סטנר, ידידתו של נובל שבהשפעתה יצר את הפרסים.
בין הזוכים הבולטים בפרס: תאודור רוזוולט, וודרו וילסון, גוסטב שטרזמן, קורדל האל, רלף בנץ' (על הסכמי שביתת הנשק בין ישראל לשכנותיה), ארתור שווייצר, ג'ורג' מרשל, דאג המרשילד (היחיד שקיבל את הפרס לאחר מותו), מרטין לותר קינג, רנה קסין, וילי ברנדט, אנדריי סחרוב, אימא תרזה, לך ולנסה,
אלי ויזל, הדאלי לאמה, נלסון מנדלה, פרדריק לה-קלרק, קופי אנאן, אל גור,
ברק אובמה, האו"ם, האיחוד האירופי הפאנל לשינויי אקלים, הוועדה נגד מוקשי יבשה והוועדה לאנרגיה אטומית.
הפרס לא הוענק 19 פעמים: 1916-1914, 1918, 1924-1923, 1928, 1932, 1943-1939, 1948, 1956-1955, 1967-1966 ו-1972. הדיפלומט הצפון-וייטנאמי לה צ'ו-טו היה היחיד שסירב לקבל הפרס: היה זה בשנת 1973, הוא התחלק בו עם
הנרי קיסינג'ר על ההסכם לסיום מלחמת וייטנאם, אך הוא סירב לקבלו בנמקו זאת ב"מצב בווייטנאם". סאדאת סירב להגיע ב-1978 לטקס, בשל הקשיים במו"מ עם ישראל, ושלח כנציגו את סעד מרעי.
