העלאה בארנונה בקניוני ראשל"צ

המעברים בקניונים בראשון לציון הם שטח מסחרי ויש לגבות בגינם ארנונה בהתאם לתעריף זה. כך קובע (11.10.20) שופט בית המשפט המחוזי מרכז, שמואל בורנשטין. המשמעות: תוספת ארנונה של עשרות ואולי מאות אלפי שקלים בשנה לכל קניון. בשנת 2017 הודיעה עיריית ראשון לציון לקניונים הפועלים בה, כי תעריף הארנונה למעברי הולכי הרגל יעלה מ-27.71 שקל למ"ר ל-68.28 שקל למ"ר. לדבריה, היא טעתה כאשר בשנים קודמות סיווגה את המעברים כ"נכס אחר" ולא כ"משרד, שירותים ומסחר". הקניונים טענו, כי העירייה לא הייתה רשאית לבצע את ההעלאה - הן משום שהסיווג הקודם נהג במשך קרוב לשני עשורים והן משום שלא קיבלה את אישורם של שרי האוצר והפנים. בורנשטין אומר כי סיווגו של נכס כ"נכס אחר" נועד רק למצבים שבהם לא ניתן לסווג את הנכס בסיווג ספציפי המתאים לו. "אין ספק כי מבחינת מאפייניו של הנכס שבו עסקינן - מעברים המיועדים להולכי רגל במרכזי קניות - סיווגו הנכון הוא תחת ענף 'משרד, שירותים ומסחר', שהרי שטחים אלה מהווים חלק בלתי נפרד מבתי העסק והמתקנים האחרים המצויים באותם מרכזים והם נועדו לשרתם". בורנשטין מנמק את החלטתו הן בפסקי דין קודמים, כולל של בית המשפט העליון, והן בחיי המעשה: "שטחי המעברים בקניונים משמשים את באי המקום והם אשר מעניקים לקניון ולבתי העסק המצויים בו את צביונם הייחודי. אין מדובר אך רק בבתי עסק המרוכזים תחת קורת גג אחת, אלא במערך כולל והומוגני של חנויות, מסעדות ומתקנים שונים המיועדים לציבור הלקוחות, הכולל הן את שטחי הפנים של בתי העסק עצמם והן את השטחים הנרחבים, הממוזגים והמאובטחים, בהם נע ציבור הלקוחות בעת שהוא עובר מבית עסק אחד למשנהו, כאשר שטחים אלה כוללים דרך כלל אף דוכנים מסוגים שונים, כסאות, ספסלים, שלטי פרסומת וכיוצ"ב, בבחינת קומפלקס אחד כולל של משרדים, שירותים ומסחר. הפרדת חלקי אותו קומפלקס כולל, כך שבתי העסק עצמם ייכללו תחת הקטגוריה של 'משרד, שירותים ומסחר', ואילו שטחי המעברים ייחשבו 'נכסים אחרים', אינה מייצגת נאמנה את השימוש הנעשה בשטחים אלה". העירייה לא הייתה זקוקה לאישורם של השרים, ממשיך בורנשטין, משום שבמקור היא גבתה בגין המעברים תעריף שהיה נמוך מן המינימום שנקבע בתקנות. "כשם שמובן מאליו הוא שאם התעריף הקבוע בצו הארנונה היה גבוה מהתעריף המירבי המותר לפי תקנות ההסדרים, הייתה מוטלת על המשיבה החובה לתקן לאלתר את התעריף ולהפחיתו כנדרש, וזאת בלא להמתין לאישור השרים, כך אין צורך בקבלת אישורם כאשר התעריף הקיים נופל מהתעריף המזערי הקבוע בתקנות ההסדרים. בזו אף בזו באה לידי ביטוי חובתה של הרשות לדאוג לתושביה; לא לגבות מהם ארנונה בסכומים העולים על המותר בחוק, ובאותה מידה לא לגבות מהם ארנונה בסכומים הנמוכים מהמותר בחוק, ובכך לפגוע בשירותים שהיא מחויבת להעניק להם".