חברת מנו ספנות הגישה תביעת לשון הרע בסך 100,000 שקל נגד בני זוג שהתלוננו בפניה על פציעה של בתם באחת מהפלגותיה. מדבריה של שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז, עולה (יום ד', 14.10.20), כי יש אינדיקציה לכך שמדובר היה בתביעת השתקה.
בתם של כפיר ומעין בלס נפצעה, לטענתם, באוגוסט 2019 בעת שיט באונייה של מנו ולא קיבלה טיפול נאות. בתחילת ספטמבר אשתקד שלח עורך דינם מכתב חריף לחברה, ובו העלה את טענותיהם ודרש פיצוי. בתגובה הגישה מנו ספנות, שלושה שבועות מאוחר יותר, את תביעתה בטענה שמדובר בלשון הרע. בית משפט השלום בחיפה נענה לבקשתם של בלס ומחק על הסף את התביעה, שכן מדובר במכתב המוגן על-פי החוק בהיותו התראה לפני תביעה. השופט אבישי קאופמן אף ציין, כי מדובר בחוסר תום לב ומתחזקת התחושה "כי מדובר בתביעת 'השתקה' או 'הפחדה' שמטרתה להרתיע את המשיבים מלנקוט הליכים משפטיים" נגד מנו.
מנו ערערה לבית המשפט המחוזי בחיפה על המחיקה, אך השופטת תמר שרון-נתנאל דחתה את הערעור באומרה, כי אם בלס יגישו תביעה נגד מנו - ייפסק ממילא הדיון בתביעתה של מנו. לדבריה, ספק אם מדובר ב"פרסום" על-פי חוק לשון הרע, שכן המצאה לנפגע עצמו איננה פרסום. בבקשתה לערער לעליון טענה מנו, כי קיימת שאלה עקרונית בנוגע למעמדם של מכתבי התראה לפני הגשת תביעה.
ברק-ארז דחתה על הסף את הבקשה באומרה, כי בית המשפט העליון כבר פסק שההגנה על הליך משפטי מפני תביעות לשון הרע כוללת כל צעד הכרוך בו, לרבות מכתבים ומסמכים. היא מזהירה מפני אפקט מצנן כלפי מכתבי התראה, בהם גלום יתרון שלא אפשרות לסיים את הסכסוך בלא הליך משפטי. היא מוסיפה: "למועד שבו הוגשה תביעת לשון הרע חשיבות בענייננו גם בהיבט נוסף, זה הנוגע לטענות שלפיהן התביעה האמורה הוגשה למטרות השתקה או הפחדה... כוחה של תביעת השתקה הוא בעצם יצירתו של אפקט ההרתעה כלפי הנתבע על-מנת להניאו מהמאבק שהוא מנהל כנגד התובע, כך שייסוג מעמדתו או לכל הפחות יתפשר עמו. במקרים רבים התובע המגיש תביעת השתקה כלל לא צריך לנהל את ההליך עד תום כדי להשיג מטרה זו.
"לאמיתו של דבר, ניתן למצוא אינדיקציה לכך במכתב ששלחה המבקשת למשיבים ביום 10.9.2019 כתגובה למכתב ההתראה שנשלח אליה. במכתב זה ציינה המבקשת כי "
מקום בו למרות האמור לעיל יחליטו מרשייך להגיש תובענה לבית המשפט הנכבד, החברה שומרת על זכותה להיפרע ממרשייך בגין נזקיה לרבות הוצאות משפטיות שיגרמו לה
ופגיעה בשמה הטוב".
עוד אומרת ברק-ארז: "לכאורה, מה ניתן לצפות מצרכן שלו תלונה ביחס לשירות שקיבל - אם לא לפנות ישירות למשרדו של נותן השירות? מטענת המבקשת משתמע כי כביכול צרכן המלין על שירות אינו יכול לשלוח מכתב לחברה האחראית לו מבלי לברר את 'כללי הניהול הפנימי' של החברה ומדיניות הסודיות הספציפית שלה. לא נטען כי באתר האינטרנט של המבקשת או במידע שסיפקה ללקוחותיה הם הופנו להגיש מכתבי התראה מסוג זה לכתובת אחרת מזו שאליה פנו המשיבים. אם כן, התביעה כולה מבוססת לכאורה על הנחה של נטל בלתי סביר על הלקוחות.
"...אם כן, התמונה המתקבלת לכאורה היא זו. לקוחה קטינה של חברת ספנות נפגעה בהיותה על סיפון אחד מכלי השיט שלה (ומבלי שאני נוקטת כל עמדה בעניין זה). הוריה שולחים מכתב התראה או תלונה למשרדי החברה, והדבר מוביל להגשת תביעת דיבה נגדם בסכום של 100,000 שקלים ללא הוכחת נזק. אין צריך לומר מהי המשמעות של הגשת תביעה כזו מהיבטם של אנשים פרטיים שאינם מצוידים בחיי היומיום שלהם בייעוץ משפטי. דומה שתפארתה של המבקשת לא תהא על הדרך הזו". ברק-ארז נמנעה מלהטיל הוצאות לחובתה של מנו, "לאחר התלבטות, ורק משום שלא התבקשה תגובת המשיבים". את מנו ייצגו עוה"ד צבי גלמן וארז פרסי.
