לא ניתן להגיש בקשה לתביעה נגזרת נגד עמותה - קובעת (27.10.20) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, רות רונן. היא מגיעה למסקנה, כי העובדה שהחוק שותק לגבי אפשרות זאת איננה לקונה אותה יכול למלא בית המשפט, אלא הסדר שלילי שמשמעותו שאין הוא מתיר את הגשתה של תביעה כזאת. פסק הדין ניתן בעניינה של ההתאחדות לכדורגל, אך מסקנתה של רונן היא רוחבית.
לדברי רונן, מוסד התביעה הנגזרת - המאפשר לבעל מניות להגיש תביעה בשמו של התאגיד כולו נגד נושאי משרה בו - נועד להגן על האינטרס הרכושי של החברה ולאכוף את הדין על נושאי המשרה ולהרתיעם מביצוע מעשים פסולים. לעמותה יש אינטרס רכושי, בעוד לחבריה אין אינטרס אישי שכזה; מבחינה זאת, יש מקום לאפשר הגשת תביעה נגזרת כדי להגן על רכושה של העמותה. מבחינת ההרתעה, יש לבחון האם קיימים מנגנוני פיקוח חיצוניים על העמותה, שהפעלתם עדיפה על פני הגשת תביעה נגזרת.
לאור זאת בוחנת רונן את מנגנוני הפיקוח על ההתאחדות, שהיא גוף דו-מהותי - פרטי וציבורי בעת ובעונה אחת. היא מפוקחת בידי רשם העמותות, משרד התרבות והספורט ומבקר המדינה. לכן יש לבדוק האם היא דומה לקופות החולים - אגודות עותומאניות שבית המשפט העליון אפשר להגיש בהן תביעה נגזרת. תשובתה של רונן שלילית: השירות שלה פחות חיוני, מערכת היחסים בינה לבין הקבוצות אינה דומה לזו שבין קופות החולים לבין המדינה, החברות בה מצומצמת בהרבה ותקצובה בידי המדינה הוא חלקי בלבד. לצד זאת, קיימים קווי דמיון בין ההתאחדות לבין הקופות: היותן גופים דו-מהותיים, פיקוח רגולטורי עליהן וקיומו של גורם חיצוני היכול להגיש תביעות בשמן.
בשל כך פונה רונן לבחון את כוונתו הסובייקטיבית של המחוקק. הוא הכיר את מנגנון התביעה הנגזרת בעת חקיקת חוק החברות, ולמרות זאת נמנע במפורש מהחלתו על עמותות. הוא אפשר להגיש אותה נגד חברה לתועלת הציבור, הדומה במאפייניה לעמותה - אך כאמור המשיך לשתוק בנוגע לעמותה. ומדיוני הכנסת ניתן להסיק, כי כוונתו אכן הייתה להימנע ממתן אפשרות זו בעמותה. רונן מסכמת:
"אני סבורה כי המקורות הפרשניים השונים להתחקות אחר תכליתו הסובייקטיבית של החוק תומכים במסקנה לפיה היעדרו של הסדר חקיקתי המאפשר הגשת תביעה נגזרת בשם עמותה מהווה הסדר שלילי ולא לקונה. העדר הוראת חוק מפורשת המחילה את מוסד התביעה הנגזרת על עמותות צריכה להתפרש כהסדר שלילי, היינו כי לא ניתן, במצב החוקי הקיים היום, לאפשר הגשה של תביעה נגזרת בשמה של ההתאחדות. גם אם תוצאה זו איננה משקפת בהכרח את הדין הרצוי, אין די בכך על-מנת לאפשר 'השלמה' של הדין מכוח היקש מהוראות חוק החברות".
רונן מדגישה: "גם לא ניתן להגיש תביעה נגזרת בשם ההתאחדות בפרט או בשמן של עמותות בכלל, הרי שאין בכך כדי למנוע את האפשרות לנקוט באמצעים אחרים לאכיפת הדין, להגנה על האינטרס הרכושי של ההתאחדות ולהתרעה מפני הפרת הדין במקרים נוספים. ישנם גורמי פיקוח ציבוריים ובכללם רשם העמותות, שמוקנות לו סמכויות שונות. בכלל זה מוסמך הרשם להוביל להליכי חקירה ובדיקה של פעילות העמותה, לשיפור מנגנון הפעולה שלה, ואף להביא באופן אפקטיבי להגשת תביעה נגד נושאי המשרה בה בהנחה שאלה גרמו לה נזק".
לאור מסקנה זו דחתה רונן את בקשתם של עוה"ד מורן מאירי וליאור שחטר, שהיו חברי הנהלת ההתאחדות, לאשר תביעה נגזרת בסך 38.5 מיליון שקל נגד היו"ר לשעבר אבי לוזון ומי שהיה חשב ההתאחדות, מאיר ליבר. מאירי ושחטר טענו, כי השניים אחראים לכך שעשרות מיליוני שקלים שקיבלה ההתאחדות מן הטוטו והיו אמורים לממן את פעילותה, הועברו למספר קבוצות ובראשן מכבי פתח תקוה - אליה קשורים בצורה הדוקה לוזון ובני משפחתו.
ועדת תביעות שהקימה ההתאחדות החליטה שלא להגיש תביעה כזאת, בנימוק שאת רוב הנזק - 14.8 מיליון שקל - ניתן יהיה לגבות בחזרה. הוועדה קבעה, כי רק 2.2 מיליון שקל לא ניתנים לגבייה, אך סברה שאין מקום לתבוע את לוזון וליבר, משום שהכסף לא הגיע לכיסיהם, לנוכח מאמציה של ההתאחדות לקבל בחזרה את הכסף ולאור העלויות שתגרור תביעה שכזאת. ההתאחדות ביקשה לדחות את הבקשה בשל היותה עמותה, וכן לגופה בנימוק שיש לאמץ את מסקנת ועדת התביעות. היא גם ציינה, שהמדינה העבירה לה 13.5 מיליון שקל לכיסוי הנזק, במסגרת תוכנית ההבראה אליה נכנסה.
