בית המשפט המחוזי מרכז קבע ממצאים חמורים בנוגע לעו"ד בועז יהושע עמיר וחייב אותו, יחד עם אחרים, בתשלום של 1.75 מיליון שקל לרוכשי מגרשים במושב נחלה שמצפון לקרית גת. ערעורו של עמיר תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון, והשופטת
ענת ברון דחתה (יום ב', 16.11.20) את בקשתו לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בו.
פסק הדין במחוזי ניתן בחודש מאי השנה בידי השופטת
ריקי שמולביץ, והחלטתה של ברון סוקרת את עיקריו. עמיר היה היועץ המשפטי של המושב והנאמן לכספים ששילמו מי שרכשו בשנים 2011-2010 את המגרשים במסגרת הרחבתו. הרוכשים נדרשו לשלם לאליהו מזיג, משווק המגרשים, תמורת עבודות שונות; שמולביץ קבעה, כי המדובר בכספים אסורים שיש להחזיר להם. ברון מתארת ומצטטת את חלקי פסק הדין הנוגעים לעמיר:
"בהתייחס לעו"ד עמיר - בית המשפט המחוזי הבהיר כי הוא חב בחובת נאמנות כלפי המשתכנים, וכי הוא הפר חובה זו שעה שהיה מעורב בניסוח ההסכמים הפיקטיביים ובבניית המנגנון המשפטי שאיפשר את גביית הכספים האסורים. נוסף על כך, בית המשפט מינה מומחה מטעמו שבחן את האופן שבו ניהל עו"ד עמיר את חשבון הנאמנות, ובפסק הדין פורטו אי-סדרים חמורים שנמצאו בחשבון, ובין היתר משיכות כספים למטרות אישיות של מזיג ושל עו"ד עמיר עצמו, בהיקף של מיליוני שקלים, שלא תועדו כראוי. על יסוד ממצאים אלה נקבע בפסק הדין כדלקמן:
"'ממצאי החוקר מעידים על התנהלות קלוקלת בחשבונות הנאמנות והפרה בזו אחר זו של חובות הנאמן כלפי הנהנים - החל בחובה להחזיק את נכסי הנאמנות בנפרד מנכסים אחרים, עובר בחובה לנהל את חשבונות הנאמנות ולתת לנהנים דין וחשבון כדבעי אודות הניהול, וכלה באיסור קבלת טובות הנאה מנכסי הנאמנות. הנתבע 4 [עמיר] הפר את החובות האמורות ופעל על-פי הוראותיו של מזיג בלבד, ברובם המוחלט של המקרים, בהעדר אסמכתאות ובקרה על הכספים, ובהתעלם מדרישותיהם של התובעים [הרוכשים] לקבל מידע בעניין הכספים המופקדים בידיו'.
"בית המשפט המחוזי הוסיף כי האגודה, מזיג ועו"ד עמיר שיתפו ביניהם פעולה לצורך גביית הכספים האסורים מהמשתכנים, תוך ביצוע העברות של הכספים בינם לבין עצמם והסתרת הקשרים הכלכליים ביניהם; ועוד נקבע כי שיתוף הפעולה האמור מצדיק את חיובם בפיצוי המשתכנים ביחד ולחוד. בלא לגרוע מהאמור, בית המשפט הבהיר כי הגם שתביעתם של המשתכנים נגועה במידה מסוימת של חוסר תום לב בכל זאת יש לקבלה, וזאת לנוכח האינטרס הציבורי הגלום בתוצאה זו".
בערעורו טוען עמיר, כמו המושב ומזיג, כי סיכויי הערעור גבוהים, בפסק הדין נפלו טעויות מהותיות ולא היה מקום לקבוע שמדובר בכספים אסורים. ברון מתארת את טענותיו: "גם אם צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי נגבו מהמשתכנים כספים אסורים, בכל מקרה לא היה מקום לחייב אותו בהשבה של כספים אלה; שכן עו"ד עמיר לא היה לדבריו צד להסכמי השירותים, וממילא הכספים האסורים לא שולמו לו.
"עו"ד עמיר מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל בפסק דינו לעובדה שרמ"י עצמה לא סברה בזמן אמת כי מדובר בכספים אסורים - ויתר על כן, רמ"י אף קידמה את חתימתם של הסכמי החכירה, גבתה דמי היוון בגין העסקות, ונהנתה מהכספים ששולמו לה כנושה של האגודה לשם הסרת עיקולים על המגרשים. ועוד נטען בהקשר זה, כי חיובו של עו"ד עמיר בפיצוי המשתכנים הגם שפעל כדין, בעוד רמ"י לא חויבה בהשבה הגם שהיא נהנתה מהכספים האסורים (בדרך של פירעון חובות האגודה כלפיה), היא תוצאה אבסורדית של פסק הדין". עוד טוען עמיר, כי העיקול על נחלתו במושב ערוגות, אותו הטיל המחוזי בשנת 2013, גורם לו נזק רב, משום שהוא מתפרנס בין היתר מגידול זיתים בנחלה זו.
בדחותה את הבקשה לעיכוב ביצוע אומרת ברון, כי איש מן המבקשים לא הוכיח שייגרם לו נזק בלתי הפיך אם ישלם כעת ובהמשך יתקבל ערעורו. "אף אחד מהמבקשים לא הציג ולו בדל ראיה לתמיכה בגרסתו בנוגע למצבו הכלכלי; והדברים אמורים במיוחד בעניינו של עו"ד עמיר, שנראה כי הגנתו מפני תביעת המשתכנים מתנהלת באמצעות חברת ביטוח המבטחת אותו בפוליסת אחריות מקצועית, והיא זו שגם עתידה לשאת בחיוב שהושת עליו בפסק הדין. עו"ד עמיר לא הכחיש את טענות המשתכנים בנדון; ויוער כי אם זה אומנם המצב, התמונה שתוארה על ידו בבקשת עיכוב הביצוע בכל הנוגע לנזקיו הנטענים היא לכל הפחות מטעה".
ברון מציינת, כי אינה קובעת מסמרות בנוגע לסיכויי הערעורים, אך מוסיפה: "פסק הדין מבוסס במידה רבה על קביעות עובדתיות והתרשמות ישירה של בית המשפט המחוזי מהראיות וממהימנות העדים הרבים שנשמעו לפניו, וכידוע אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים מסוג זה; וכך גם ביחס לממצאים שנקבעו על-ידי החוקר שמונה כמומחה מטעם בית משפט. בהיבט זה, נראה כי בפני המבקשים ניצבת משוכה לא מבוטלת בערעוריהם".
