הגמול שמקבל התובע הייצוגי בתביעה ייצוגית חייב בתשלום מע"מ בידי התובע. כך קובעת לראשונה (11.11.20) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ירדנה סרוסי, בסוגיה שטרם הוכרעה בפסיקה. בית המשפט העליון כבר פסק שהגמול חייב במס הכנסה, מאחר שמדובר בעסקת אקראי, ולדעת סרוסי יש להחיל את אותו דין על מע"מ. משמעות הדבר: אם בתי המשפט לא יחלו להוסיף מע"מ לגמול, הסכום שיגיע בפועל לכיסו של המייצג יהיה נמוך ב-17% מזה שנפסק לו.
סרוסי דחתה את ערעורו של רו"ח עופר מנירב, לשעבר נשיא לשכת רואי חשבון, על חיובו במע"מ לאחר שקיבל גמול של מיליון שקל בתביעה ייצוגית נגד רשות המיסים. בית המשפט המחוזי פסק לו גמול של 2 מיליון שקל, הוא ערער בבקשה להגדיל את הסכום ל-3 מיליון שקל, ובינתיים קיבל כאמור מיליון שקל. הסכום הסופי ייקבע בידי בית המשפט המחוזי, לאחר שהעליון קיבל את ערעורו העקרוני של מנירב בנוגע לסכום אותו חייבת רשות המיסים להשיב למייצגים (ראו קישור משמאל).
מנהל מע"מ תל אביב חייב את מנירב בתשלום מע"מ על הגמול שכבר קיבל, וכאמור סרוסי אימצה עמדה זו. היא קובעת תחילה, כי מנירב העניק שירות לחברי הקבוצה - כפי שקבע בית המשפט העליון לעניין חיובו של המייצג במס הכנסה. "משנקבע בהלכה מחייבת של בית המשפט העליון, כי החלופה המתאימה ביותר לכלול במסגרתה גמול לתובע מייצג היא עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי, אין מקום להחיל דין שונה לעניין מע"מ", קובעת סרוסי. העובדה שמנירב פעל גם למען עצמו, אינה מונעת את הקביעה לפיה הוא פעל גם למען הקבוצה. התובע הייצוגי חייב לפעול בתום לב לטובת הקבוצה, ומכאן שהוא מעניק לה שירות.
סרוסי ממשיכה וקובעת, כי בהגשת התביעה בידי מנירב היו גם מאפיינים מסחריים. הוא אומנם החל את הטיפול בנושא (גביית תשלום מן המייצגים תמורת השימוש במחשבי רשות המיסים) בתפקידו כנשיא הלשכה, אך המשיך אותו גם לאחר מכן. העובדה שביקש להגדיל את הגמול ושערער על חיובו במע"מ, אינה עולה בקנה אחד עם טענתו לפיה התביעה לא נועדה לרווח אישי אלא לתיקון העוול שנגרם למייצגים.
סרוסי דחתה את טענתו של מנירב, לפיה יש לחייב את רשות המיסים בתשלום המע"מ, שכן בהעדר הצהרה אחרת של הצדדים - כל מחיר כולל מע"מ. הן בית המשפט המחוזי והן בית המשפט העליון לא הורו להוסיף מע"מ לגמול, ומכאן שלשיטתם הגמול כבר כולל אותו. לצד זאת, סרוסי מותחת ביקורת על כך שרשות המיסים לא הבהירה מראש את עמדתה - הן באופן כללי והן בתביעה שהוגשה נגדה.
עוד דחתה סרוסי את ערעוריו של מנירב בשני עניינים נוספים. האחד היה רכישת מלאי יצירות אמנות מידי רעייתו, סוחרת האמנות פנינה מנירב. בשנת 2017 הפסיקה פנינה מנירב את פעילותה, כאשר היא חייבת 700,000 שקל לבעלה באופן אישי ולחברה שבבעלותו. היא העבירה אליהם את מלאי האמנות שנותר בידיה וקבעה ששוויו 700,000 שקל. מנהל מע"מ קבע שפנינה מנירב מכרה את המלאי לבעלה וששוויו היה 1.11 מיליון שקל, וחייב אותה לשלם מע"מ בסך 190,000 שקל.
סרוסי קיבלה את עמדתו של מנהל מע"מ במלואה, לאחר שבני הזוג לא הצליחו להוכיח שהיצירות נרכשו לצורך מכירתן הלאה - ולכן לא ניתן לקזז את המע"מ בגין העסקה. היצירות מונחות במחסן ולא נעשו פעולות כלשהן שיעידו על כוונה ממשית למכור אותן, ולכן לא ניתן להגדיר אותן כמלאי עסקי. המחיר העגול שנקבע בעסקה היה נמוך ב-35% משווי המלאי בשנים קודמות, ולא הוכח מה הביא לירידה חדה זו. כל אלו מעידים "על שרירותיות קביעת מחיר העסקה", כלשונה של סרוסי.
עוד קבעה סרוסי, כי מנירב חייב במע"מ על שכר טירחה בסך 500,000 אירו שקיבל משתי חברות הרשומות ברומניה ומצויות בבעלותם של שלמה אביקסיס וצוחר גבריאלי. הוא טען, כי מדובר בתשלום החייב במע"מ בשיעור אפס, משום שניתן לחברות רומניות לגבי נדל"ן ברומניה. סרוסי קיבלה את עמדתו של מנהל מע"מ, לפיה השירות ניתן בפועל תמורת ייעוץ בהליכים משפטיים שהתקיימו בישראל סביב השליטה בחברות אלו. השירות ניתן בישראל לאזרחים ישראלים ובקשר לנכס המצוי בישראל - השליטה בחברות הרומניות. לפיכך, על מנירב לשלם את המע"מ בסך 340,000 שקל.
סרוסי חייבה את מנהל מע"מ בהוצאות בסך 10,000 שקל בלבד, בשל התנהלותו בנוגע להטלת המס על הגמול בתביעה הייצוגית. את מנירב ייצגו עוה"ד אבי פרידמן ופנינה זיידנברג, ואת מנהל מע"מ - עו"ד אדם טהרני.
