בית המשפט העליון מציב קו מחודש למדידת המועדים בשומה על-פי מיטב השפיטה - הן לגבי המועד האחרון בו יכול פקיד השומה להוציא אותה, והן לגבי הזמן הניתן לנישום להשיג עליה. לדעת השופט עופר גרוסקופף (יום ד', 18.11.20), בהסכמת השופטות דפנה ברק-ארז וענת ברון, המועד הקובע לעניין הוצאת שומה כזו הוא היום בו נשלחו לנישום נימוקי השומה, ולא רק מועד משלוח השומה עצמה.
לקביעה זו יכולה להיות משמעות כפולה - אם רשות המיסים תפעל על פיה ולא תטען שמדובר באמרת-אגב ולא בהלכה מחייבת. ראשית, פקיד השומה רשאי להוציא שומה על-פי מיטב השפיטה במשך ארבע שנים מתום שנת המס בה נמסר הדוח, דהיינו: עד 31 בדצמבר ארבע שנים מאוחר יותר. משמעות עמדתו של גרוסקופף היא, שאם נימוקי השומה יישלחו לאחר מועד זה - השומה כולה עשויה להיפסל בשל האיחור בהוצאתה. שנית, הנישום יכול לערער במשך שנה מהוצאת השומה. במקרה של הפרדה בין הוצאת השומה עצמה לבין הוצאת נימוקיה, תהיה לנישום שנה מהמועד המאוחר יותר.
מדובר במצב בו רשות המיסים דוחה את השומה העצמית של הנישום (זו הנגזרת מן הדוח השנתי שלו) ומוציאה לו שומה לפי מיטב השפיטה. בשנים 2007-1979 שלטה ההלכה, לפיה מרוץ ההשגה מתחיל מאז שפקיד השומה קיבל את החלטתו. בשנת 2007 קבע בית המשפט העליון, כי המרוץ מתחיל רק מיום המצאת השומה לנישום; ובשנת 2014 נפסק, כי הכוונה היא ליום בו נשלחה ולא ליום בו התקבלה.
כעת אומר גרוסקופף: "הפעלת הסמכות להוציא שומה משמעה שליחת השומה לפי מיטב השפיטה, על שני חלקיה - ההחלטה ונימוקי השומה - לנישום. ודוק, הגם שהדבר רצוי, אין חובה בדין כי נימוקי השומה חייבים להישלח בהכרח באותו מועד בו נשלחת ההחלטה, ואין לפסול את פעולת פקיד השומה אך מהטעם שנימוקי השומה נשלחו זמן מה לאחר משלוח ההחלטה. אולם לשיטתי, משלוח ההחלטה ונימוקי השומה הם שני חלקיו של שלם אחד - ובלעדי האחד אין די באחר על-מנת לבסס את הפעלת הסמכות להוציא שומה".
הדברים נאמרו בהחלטת בית המשפט העליון לקבל חלקית את ערעורו של חיים שפיגולנט על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט אחיקם סטולר). שפיגולנט, מסגר במקצועו, עבר לארה"ב בשנת 2002. שנה לאחר מכן הוציא לו פקיד שומה רחובות שומה על-פי מיטב השפיטה לשנת 1998, בסך 2.6 מיליון שקל. בשנת 2014 חזר שפיגולט ארצה, ואז נודע לו השומה שכבר הגיעה ל-10 מיליון שקל בתוספת ריבית והצמדה. בשנת 2015 הגיש שפיגולנט השגה, אך היא נדחתה בשל האיחור הרב בהגשתה. סטולר דחה את ערעורו של שפיגולנט.
גרוסקופף דחה את ערעורו של שפיגולנט על פסק דינו של סטולר בנוגע למועד הוצאת השומה וקבע, כי פקיד השומה הוציא אותה במועד. מאחר שמדובר בשומה משנת 2003, הרי שחל הדין הקודם - ולפיו משלוח נימוקי השומה לא היווה תנאי להפעלת סמכות פקיד השומה להוציא שומה לפי מיטב השפיטה או ביחס להשגה. לעומת זאת, הוא קיבל את הערעור על סירובו של פקיד השומה להעניק לשפיגולנט ארכה להגשת ההשגה. החומר הנוגע לשפיגולנט כבר אינו קיים, ולכן אין ביטחון האם ומתי נשלחו אליו נימוקי השומה. שפיגולנט פעל בעניינים אחרים מול פקיד השומה גם בהיותו בארה"ב, ולכן סביר להניח שאכן לא ידע על שומה זו. מדובר בשומה חריגה בהיקפה, ועיון במסמכים מ-2005 אינו נותן הסבר ברור לעובדה זו. בשל כל אלו, קיבל שפיגולנט כעת חודש נוסף להגשת ההשגה.
ברק-ארז וברון הסכימו כאמור עם גרוסקופף, כמו גם עם התקווה שהביע שפקיד השומה ושפיגולנט יגיעו להסכמה. את שפיגולנט ייצגו עוה"ד אברהם קרן ואסף אפרתי, ואת פקיד השומה - עו"ד טליה נעים.
