חיסיון על המקור שחשף הקלטות הרו

הפרקליטות אינה מוכנה לגלות מי חשף בפני המשטרה את העובדה שבידי ארי הרו, לשעבר ראש לשכתו של בנימין נתניהו, יש הקלטות של שיחות בינו לבין מו"ל ידיעות אחרונות, נוני מוזס. כך התברר (יום ג', 1.12.20) בדיון בבקשותיהם של נתניהו ומוזס לחשוף ראיות עליהן הוטלו תעודות חיסיון. סניגורו של נתניהו, עמית חדד, אמר: "יש חיסיון על מזכרים שמכינים חוקרים בתיק 2000, כמו צחי חבקין ואבי רוטנברג. מעולם לא ראינו כזה דבר. זה לא איש מודיעין שאסור לחשוף את זהותו. אלה לא חוקרים שמפעילים מקורות". לטענתו, מאחר שבאותה עת התנהלה חקירה נגד הרו, "לא סביר שהוא מסר למשטרה את הסחורה הכי חמה שיש לו בעולם, מבלי שיובטח לו משהו בתמורה. הוא מרגיש שהלולאה מתהדקת על צווארו והוא מתחנן להיות עד מדינה". חדד הוסיף: "ייתכן שהמשטרה ראתה את תוכן הטלפון של הרו מבלי צו והיא מנסה להלבין, את זה בדיעבד או שיש גישושים לקראת הסכם עד מדינה שלא תועדו - ולכן צריך לתת לנו את זה ולהגיד לנו מי מסר את זה. זה במרכז של תיק 2000, איך הגיעו להקלטות, וזה קריטי להגנה". סניגוריתו של מוזס, איריס ניב-סבאג, הוסיפה: "יש אינדיקציות לכך ש-הרו עצמו היה מקור המידע של המשטרה לגבי קיומן של ההקלטות. גם אם מוסר המידע זה לא ארי אלא מישהו מטעמו, זה רלוונטי. חסר לנו מידע קריטי לגבי מה הוביל למסירת ההקלטות. זה נחוץ לנו לקו ההגנה, כי אנחנו רוצים לבדוק מה הייתה המשמעות ש-ארי נתן בזמן אמת לשיחות. השיחה המוקלטת עומדת בלב-ליבו של האישום, ולדעתנו היא נתונה לפרשנות שתעמוד בלב קו ההגנה שלנו". התובעת, קרן צבירן, דחתה את הצעתו של השופט אריה רומנוב למסור תרשומות אלו, תוך שבשלב זה יושחר שמו של המקור. לדבריה, "אלו תרשומות שכוללות דברים שאינם חומרי חקירה". היא הצהירה, כי לא היה קשר בין מסירתו של ידע זה לבין תחילת המו"מ עם הרו על הפיכתו לעד מדינה, וכי איש לא האזין לשיחות לפני אמצע מארס 2016 - רק לאחר שבית המשפט התיר זאת. חדד העיר: "המזכר שמתעד את זה נולד רק ב-24.4.16". לדבריו, אם מישהו פנה בשמו של הרו - אין זו סיבה להסתיר את שמו. קודם לכן נימק בועז בן-צור, פרקליטו של נתניהו, את בקשת ההגנה להסיר ארבעה מבין 50 החסיונות שהוטלו בתיק 4000. לדברי בן-צור, בשיחה עם חוקרים ב-8.2.18 הובטחה למנכ"ל וואלה דאז, אילן ישועה, חסינות אם ישתף פעולה עם החוקרים, אך הוטל חיסיון על שמות חוקרים איתם נפגש וטיב הפעולה שהתבקש לנקוט. לדברי בן-צור, "ישועה התבקש להקליט גורמים אחרים, הביע נכונות עקרונית וקיבל הדרכה כיצד להקליט". חיסיון שני נוגע למגעים בין החוקרים לבין ניר חפץ. לטענת בן-צור, "טובות ההנאה שניתנו לחפץ הגיעו אלינו טיפין-טיפין. אנחנו מקבלים מזכרים שנרשמים בדיעבד לגבי טובות ההנאה, למשל: מזכר מאוקטובר השנה על בקשות שלו משנת 2019". התביעה השיבה, כי במזכרים אלו לא מוזכרות טובות הנאה אלא ענייני אבטחה וכדומה. חיסיון שלישי הוטל מזכר על שיחה עם שלמה פילבר, שלדברי המדינה יחשוף שיטות ואמצעים. ואילו הרביעי הוא על חלק מתיעוד מידע שמסר מדובב שנשלח לחפץ ותיאר את מצבו הקשה בזמן מעצרו. לדבריו, לאורך המעצר חפץ נעשה מבולבל, הלך בקושי לאמבטיה ובקושי אכל. ההגנה הבהירה שהיא מבקשת לקבל מידע על תנאי המעצר, לא את זהותו של המדובב. התביעה השיבה, כי החלק שהושחר הוא רק לגבי זהות המדובב.