בית המשפט העליון יקיים משפט חוזר לצעיר שהורשע בשנת 2011 ברצח, נסיון רצח וקשירת קשר לביצוע פשע. כך קובע (יום ג', 8.12.20) שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, בקבלו בצורה נדירה בקשה למשפט חוזר.
באוקטובר 2009 פרצה קטטה בין תלמידים מג'לג'וליה וכפר קאסם באוטובוס שהסיע אותם, והמדינה טענה שבעקבות זאת החליטה קבוצת נערים מג'לג'וליה לרצוח תלמידים מכפר קאסם. המטרה העיקרית שלהם היה אחד מנערי כפר קאסם, שהעימות עימו היה חריף במיוחד. הנערים ירו על אוטובוס ההסעות, רצחו את אמג'ד שהוואנה ופצעו את הנער שהיה יעדם העיקרי. המדינה ייחסה את המעשה למבקש המשפט החוזר, לחברו עאמר, לדודנו ולחבר נוסף שלו. המבקש הורשע ועאמר זוכה, ואילו בהליך נפרד זוכו הדודן והחבר האחר.
במשפטו של המבקש חזרו בהם הדודן והחבר מעדויותיהם המפלילות נגד המבקש ועאמר, בטענה שהוצאו מהם באמצעים פסולים. בית המשפט המחוזי מרכז (השופטים רות לורך, אברהם טל וצבי דותן) הרשיע את המבקש, בין היתר על סמך הודעתו במשטרה של הדודן, בעוד עאמר זוכה מחמת הספק כאשר בית המשפט לא השתכנע די הצורך מגרסתו של הדודן בעניינו. המחוזי גזר על המבקש 25 שנות מאסר (שמאחר שהיה קטין, מאסר עולם לא היה עונש חובה). בית המשפט העליון (השופטים צבי זילברטל, סלים ג'ובראן וחנן מלצר) דחה את ערעורו על הרשעתו והפחית את עונשו ל-21 שנות מאסר.
בשנה שעברה זיכה בית המשפט המחוזי מרכז את הדודן והחבר, לאחר שקבע שהודעותיהם במשטרה אינן קבילות, בין היתר בשל "תשאול נעלם" שלא תועד והפעלת לחצים פסולים. בעקבות זאת טען המבקש, כי לא ניתן להותיר על-כנה את הרשעתו שלו, שכאמור התבססה גם היא על גרסתו של הדודן, שכן מדובר ב"דיבור בשני קולות" על אותה מסכת ראייתית. המדינה דנה, כי התשתית הראייתית בשני המקרים הייתה שונה ופסקי הדין יכולים לדור זה לצד זה.
הנדל קובע, כי במקרה זה נוצר חשש לעיוות דין המצדיק משפט חוזר. לא מדובר במידע ראייתי חדש, אלא בקביעות שונות לגבי אותן ראיות שהוצגו בפני מותבים שונים. לכן "יש לבחון לטעמי האם יש בנתון החדש כדי לשנות מהמשקל שניתן לאמרותיו של החבר במשפטו של המבקש. בלשון אחרת, יש לבחון מהו המשקל שיש לתת לפסילת הודעותיו של החבר ביחס להרשעתו של המבקש, והאם יש בה כדי לשנות את התוצאה או לאו.
"מבלי להביע את עמדתי, ייתכן שלא מדובר במקרה זה במצב הטיפוסי של 'דיבור בשני קולות', שכן לא מדובר בתוצאות או הכרעות סותרות אלא במסקנות משפטיות שונות אליהן הגיעו בתי המשפט ביחס לראיה מסוימת, כאשר בהליך אחד התקבלה הראיה, בין היתר, כבסיס להרשעתו של המבקש בצירוף חומר ראייתי נוסף, ובהליך המאוחר אותה ראיה נפסלה. לא למותר הוא לציין, בהקשר זה, כי בהכרעת הדין של החבר והדודן הראיות שנפסלו שימשו כאמרות נאשם, ואילו בהכרעת דינו של המבקש אותן ראיות שימשו כאמרות חוץ של עד. לא מן הנמנע כי גם לכך קיימת משמעות, וראוי לבחון את הדברים גם על-רקע זה".
הנדל גם החליט כאמור שלא להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי, אלא לשמוע ערעור נוסף בעליון. אין המדובר בצורך לשמוע ראיות, הוא מסביר, אלא "במסקנה משפטית הנוגעת לראיה קיימת שהייתה משמעותית בשני ההליכים... יש לבחון האם יש בפסילת הודעותיו של החבר בהליך המאוחר כדי לגרוע מאותן הודעות או ממשקלן בהליך המוקדם, או כדי להשפיע על משקלן של יתר הראיות ביחס להרשעתו של המבקש. שאלה זו ראויה להתברר במסגרת ערעור". את המבקש ייצגו עוה"ד איתן מעוז, מור הרניק-בלום ומורן כרמון, ואת המדינה - עו"ד יעל שרף.
