שופט בית משפט השלום ברמלה, אייל כהן, זיכה את סמי שמאלי מאשמת החזקת סכין לאחר שקבע, כי החיפוש על גופו - בו נמצא הסכין - היה בלתי חוקי. פסק דין זה מצטרף לשורה ארוכה של מקרים בהם קבעו בתי המשפט, כי שוטרים ביצעו חיפושים בלתי חוקיים ובשל כך זיכו נאשמים.
שוטרי סיור עיכבו בפברואר 2019 את שמאלי בן ה-18 בשכונת ג'וואריש ברמלה (מוקד פשיעה מוכר). לטענתם, הם עשו זאת לאחר שראו רוכב אופניים נוהג בצורה חשודה, קשר העין איתו נותק אך לאחר מכן זיהו את שמאלי כאותו רוכב ולכן עיכבו אותו. העדים המרכזיים היו השוטרים לירן אמסלם, ערן אלמו ורמי מוכתר. כהן אומר כי הם לא ביקשו להעליל על שמאלי, אך לא ניתן להסתמך על עדויותיהם משום שהם לא זכרו פרטים מרכזיים רבים. המדינה לא הגישה כראיה את הדוחות שערכו בזמן אמת, והשלושה הרבו להפנות את ההגנה לעדויות או לדוחות של חבריהם.
כהן קובע (1.12.20): "איש מהשוטרים לא ייחס לנאשם, עד לחיפוש, ביצוע עבירה כלשהי. מעדויות השוטרים עולה עמימות משמעותית המתפרשת על פני כל פרט מהותי שבירורו מתבקש: לא נרשם דוח בגין האירוע המקדים [רוכב האופניים החשוד]. לא ברור מתי הוא אירע, היכן אירע ומה היו טיבו ומהלכו לאשורם. אין כל ראיה כי רוכב האופניים מושא האירוע המקדים הוא אכן הנאשם. אין ראיה לזהות בין השניים, ולו בפרט זיהוי יחיד, זולת סברת השוטרים כי מדובר באותם אופניים חשמליים, שטיבם אף הוא לא הובהר. לא נטען כי אותו רוכב אופניים ביצע עבירה כלשהי, ואין ראיה כי הוא שמע כי השוטרים קראו לו וכי אכן בחר לברוח מהם. ככל שברח, לא ברור מהיכן ברח ומדוע. לא נטען כי הנאשם ביצע עבירה כלשהי עד לרגע בו נחפש, ולא הוכח כי קיימת זיקה כלשהי בינו ולבין האירוע המקדים".
השופט כהן ממשיך: "בעת שפגשו השוטרים בנאשם כשהוא רוכב על אופניים בשכונת מגוריו, לא היה התקיים כל יסוד סביר לחשד לביצוע עבירה כלשהי על ידו. לא הייתה כל הצדקה לבצע חיפוש על גופו". הוא גם מצא, כי השוטרים לא ביקשו וממילא לא קיבלו את הסכמתו של משאלי לביצוע החיפוש - שהייתה דרושה בשל העדר יסוד סביר לעריכתו. אמסלם אומנם טען שהתקבלה הסכמה כזאת, אך כהן מציין שהוא לא זכר כמעט שום דבר נוסף ושאיש מהשוטרים האחרים לא תמך בגרסתו.
כהן מסכם: "התנהלות השוטרים הייתה נגועה בפגמים מהותיים. שלושתם נהגו אדישות בנאשם ובזכויותיו, כמו גם בצורך לתעד את פועלם... לא התקיים יסוד סביר לחשד ולא ניתנה הסכמה מדעת לחיפוש. הסכין נתפסה כראיה אך ורק בשל החיפוש הלא-חוקי". פסילת הסכין כראיה מהווה "העברת מסר, שאינו מתמצה במלל בלבד, לשוטרים המבצעים את מלאכתם הקשה בשטח, בדבר החשיבות הרבה אותה מייחס הדין לפועלם, כמי האמונים גם על שמירה על זכויות היסוד של האדם". את המדינה ייצגה עו"ד דורית סבן-נוי, ואת משאלי - עו"ד דגנית משעלי-ביטון.
