מרים אדלסון, אשתו של המיליארדר-היהודי
שלדון אדלסון פרסמה (יום ג', 12.1.21) דברי פרידה בעיתון ישראל-היום:
בכאב עצום, אני מודיעה על מותו של בעלי שלדון אדלסון, כתוצאה מסיבוכים של מחלה שממנה סבל ארוכות.
שלדון היה אהבת חיי. הוא היה השותף שלי בתחום האהבה, הפילנתרופיה, הפעילות הפוליטית והיזמות. הוא היה הנפש התאומה שלי. עבורי - כמו גם לילדיו, נכדיו, שלל החברים והמעריצים שלו, עובדיו ושותפיו לעבודה - הוא מותיר חלל שלא ניתן למלאו.
רבות כבר נכתב ונאמר על איך שלדון, כבן למהגרים עניים, צמח לצמרת העסקית בזכות עבודה קשה, גאונות, השראה ויושרה. הוא היה סיפור הצלחה אמריקני בתחום היזמות. כאשר שלדון השיק מיזם חדש - כל העולם הסתכל עליו בציפייה דרוכה.
בהרפתקה בת 32 השנים שלנו ביחד, הייתה לי הזכות הגדולה להיווכח לצד המקסים של חייו הפרטיים. הוא היה פטריוט אמריקני: בוגר של צבא היבשה של ארה"ב שנתן סכומי כסף אדירים לפצועי מלחמה ופעל למען ארה"ב, המדינה הנפלאה הזאת, היכן שרק יכל. הוא היה היהודי הגאה ביותר בעולם, שראה במדינת ישראל לא רק מימוש של הבטחה היסטורית לעם סגולה שהרוויח זאת, אלא גם מתנת האל לכל האנושות.
שלדון היה טוב לב. הוא נתן באופן תדיר מהונו למטרות פילנטרופיות שקשה למנותן, והוא לא ציפה להוקרה; לפעמים אף העדיף להישאר אנונימי. הוא היה ישיר בדיבור שלו, ובשני העשורים האחרונים גם סבל מהמחלה הכואבת, הוא תמיד היה רגיש לצורכיהם של אחרים. די אם תבקרו באחד מהמלונות שלנו ותראו מיד את התקרות הגבוהות שעוצבו על-ידיו, ותשימו לב שהוא היה יכול לנצל את השטח ליצירת עוד מקומות מסחר. אך הוא התעקש לא לעשות זאת כדי שכל האורחים שלנו - ללא קשר לאמצעים העומדים לרשותם - ירגישו כמו ינשמו אוויר חופשי באווירה רגועה מלכים, וקסומה.
כאשר מגיפת הקורונה פרצה והמלונות נאלצו להיסגר, הוא התעקש שכל עשרות אלפי האנשים שעובדים עבורו ימשיכו לקבל את משכורתם וימשיכו ליהנות מביטוח רפואי. כל אותם אנשים ומיליונים של אחרים שנחשפו לנדיבותו האדירה של שלדון, מעידים על אישיותו וערכיו. אך הוא הלך הרבה מעבר לשיפור חייהם של אנשים: הוא עזר לנווט את דרכיהן של מדינות.
חלק מהשינויים ההיסטוריים שהוא עזר ליצור ידועים. ישראל ובמקומות אחרים, בארה"ב, חלקם אינו ידוע. עבור שלדון, כלל לא היה חשוב שיכירו בתפקיד החיוני שהוא מילא. מה שנחשב זה שהדברים הטובים ייעשו. היה לו אכפת להילחם עבור מה שנכון, אפילו אם יש לעשות את זה לבד.
מבחינתו, הדרך האידיאלית לסיים את היום היא יחד עם משפחה וחברים, לא עם ידוענים ומנהיגי מדינות. שלדון ואני גדלנו בשני חופים. הוא בבוסטון, אני בחיפה. ביחד הפלגנו ברחבי אוקיינוסים, ועזרנו להסיג לאחור את הדלתא של נהר הפנינה בסין כדי לפתח את עתידה של מקאו, והבאנו את התעלות של ונציה אל לאס ווגאס. שלדון היה עם הכוח והעומק - וגם המסתורין - של הים. המסירות שלו נגעה בי כמו גלים ועזרה לי להתרומם ולהתגבר על מכשולים אישיים ומקצועיים.
עכשיו הוא איננו. המים שעליהם שטתי נעלמו השמיימה. רק קרקע האוקיינוס היבשה והרחבה נותרה. האובדן הוא עצום.
אהבת חיי היחידה והאמיתית.
היה שלום אהובי אחרי שהשגת ונתת כל כך הרבה, הרווחת ביושר את מנוחת העולמים.
