היום לפני 73 שנה, נהרגו 35 לוחמי הפלמ"ח והחי"ש בדרכם להושיט סיוע ליישובי גוש עציון הנצורים, פעולה שהפכה לסמל של נחישות, מסירות ומופת ממלחמת העצמאות.
בעיצומה של מלחמת העצמאות היו תושבי גוש עציון מותקפים ונצורים. התקפות הערבים הותירו אותם כמעט ללא תרופות ואמצעי לחימה. המגינים נזקקו בדחיפות לתגבור בכוח אדם.
כוח, ובו 40 איש בפיקודו של דני מס, יצא לדרך בליל 14 בינואר, אבל נתגלה כעבור זמן קצר ונאלץ לחזור על עקבותיו. בלילה הבא יצא שוב הכוח, ובו הפעם 38 איש, מהר-טוב לעבר מנזר בית ג'מאל, ומשם לעמק האלה.
במהלך המסע נפצע אחד הלוחמים, ושני לוחמים נוספים ליוו אותו בחזרה אל נקודת המוצא. עם עלות השחר הגיעו 35 הלוחמים הנותרים לקרבת הכפר בית צוריף, במרחק חמישה ק"מ מגוש עציון, ואז הותקפו על ידי כוח גדול של ערביי האיזור. במהלך הקרב נפלו הלוחמים כולם. יומיים לאחר מכן החזיר הצבא הבריטי את גופותיהם של הלוחמים לאחר שעברו התעללות קשה בידי ערבים.
נסיונות נוספים לסייע לאנשי גוש עציון נכשלו אף הם, ויום אחד לפני הכרזת העצמאות (ב-13 במאי 1948) נפלו ישובי הגוש בידי הכוחות הערבים שצרו עליו. 127 לוחמים יהודים נפלו בקרב זה, ורבים אחרים נפלו בשבי.
לוחמי הל"ה נקברו תחילה בכפר עציון. לאחר מלחמת-השחרור הועברו ארונותיהם, יחד עם שאר הלוחמים שנקברו בגוש עציון, לקבורה בבית-הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.
