תשלום פיצוי לקורבן עבירה במסגרת הליך פלילי אינו מותנה בכך שהוא יאותר - קובע (יום ב', 25.1.21) שופט בית המשפט העליון, ג'ורג' קרא, תוך שהוא מותח ביקורת על הרכב תיקי פשע חמור בראשות נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, רות לורך.
אמנאל טקיה, טקלאי גברו, אטקלה אבטרמרים ואפרים קידנה - מהגרים מאריתריאה - הורשעו בביצוע אונס קבוצתי בראשון לציון בשנת 2015. טקיה נדון ל-17 שנות מאסר ותשלום פיצוי של 80,000 שקל; גברו - 15 שנות מאסר ופיצוי של 80,000 שקל; אבטרמרים - 14 שנים ו-80,000 שקל; וקינדה - שש שנים ו-50,000 שקל. ההרכב של לורך, צבי דותן ודבורה עטר קבע, כי אם הקורבן לא תאותר עד 15.9.19 (חודשיים לאחר מתן גזר הדין) - יבוטל החיוב.
ההחלטה התקבלה לנוכח בקשת סניגורו של גברו, אשר טען: "אבקש להתנות את הפיצוי בכך שהמתלוננת תמצא. מדובר בנאשמים שיושבים ארבע שנים בכלא, מצבם בכי רע ואין להם מסגרות תומכות. להפקיד פיצוי לאדם שאיננו זה לגרום להם לעוול ללא שום צורך, אי-הפקדת הפיצוי פוגעת בהם מבחינת טיב תנאי ריצוי המאסר שלהם". אולם, קרא קיבל את ערעורה של המדינה:
"משמעות ההחלטה היא כי אם תאותר המתלוננת לאחר המועד השרירותי שקבע בית משפט קמא, היא לא תהא זכאית לפיצוי בגין סבלה הרב והנזק הנפשי והפיזי שנגרם לה. דינה של ההחלטה להתבטל. ההחלטה התקבלה לאחר דיון קצר, במשיכת קולמוס וללא כל הנמקה, כשדי בהעדר הנמקה ראויה כדי להורות על בטלותה.
"יתר על כן, אין לקבל את קביעתו זו של בית משפט קמא, אשר אין לה ביסוס משפטי בדין ולא מצאנו היגיון בבסיסה. הפיצוי לנפגע עבירה הוא רכיב עונשי. החלטת בית משפט קמא מתעלמת מתכליותיו העיקריות של הפיצוי שנפסק בהליך פלילי לנפגע עבירה מכוח סעיף 77 לחוק העונשין - ליתן סעד מהיר יחסית לנפגע העבירה ולסייע לו בשיקום חייו. פיצוי זה מבטא הכרה חברתית בסבלו ובמעמדו כנפגע העבירה.
"משמעותה של ההחלטה, המתנה את תשלום הפיצוי ב'מציאתו' או באיתורו של נפגע עבירה, היא כי 'היעלמותו' של נפגע עבירה פועלת לכאורה 'לטובתו' של העבריין שפגע בו מאחר שהיא מאיינת את חיובו של הפוגע בפיצוי המתלונן, והיא 'מענישה' את נפגע העבירה על לא עוול בכפו". עוד מזכיר קרא, כי ניתן לפסוק פיצוי גם לעזבונו או לקרוביו של הנפגע. השופטים עוזי פוגלמן ואלכס שטיין הסכימו עם קרא.
