בוטל חלקית הנוהל להצגת תעודת זהות לדרישת שוטר

שוטר רשאי לדרוש מאזרח להציג בפניו תעודת זהות גם בלא חשד לביצוע עבירה, אך אינו רשאי לבצע פעולות נוספות בלא חשד כזה. כך קובעת (יום ב', 25.1.21) נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות. עמותת טבקה של יוצאי אתיופיה, האגודה לזכויות האזרח, אגודת יהודי אתיופיה והוועד נגד עינויים עתרו נגד הנוהל שקבעה המשטרה לפני שנתיים בעקבות מחאת יוצאי אתיופיה. על-פי הנוהל, שוטר יכול לדרוש הצגת תעודת זהות אם יש לו עילה סבירה: "רק במצבים בהם הוא סבור שהדבר דרוש לצורך מילוי תפקידו, כגון כאשר הוא מזהה התנהגות חריגה או חשודה או התנהגות אחרת אשר לטעמו מחייבת בדיקה, או לשם בדיקת רשיונות, בקרה במחסומים, קיומו של אירוע פלילי במקום סמוך או בכל מקרה אחר בו הדבר נדרש לצורך מילוי תפקידו, בהתאם לשיקול דעתו ולפי נסיבות המקרה". לאחר מכן בסמכותו לבצע פעולות שיטור נוספות, כגון תשאול, בדיקת פרטים במסוף המשטרתי ובירור טלפוני עם המוקד המשטרתי. חיות קובעת, כי החוק מאפשר לדרוש הצגת תעודת זהות בלא חשד שהאדם מעורב בעבירה - אך זאת כפוף למגבלות הקבועות בחוק המעצרים ולקיומה של זיקה רלוונטית בין הדרישה להזדהות ובין המידע המצוי בתעודת הזהות. היא מסבירה: "הדרישה כי אדם יזדהה בפני שוטר באמצעות תעודת זהות, עשויה להוביל לפגיעה ממשית בזכות לכבוד האדם. פגיעה זו מתבטאת בכך שפניית גורם אכיפת חוק לאדם המצוי ברשות הרבים והחשוף לעיני עוברי אורח, מלווה בתיוגו של אדם כחשוד בביצוע מעשה עבירה. בנסיבות שבהן בפני אותו אדם אף לא הוצג טעם מוברר שבעטיו הופעלה הסמכות, עשוי להתעורר חשש כי הסמכות הופעלה באופן שרירותי. "...על-מנת להימנע מתיוגם של אנשים כחשודים בלא סיבה, יש לעשות שימוש בסמכות לדרוש מאדם להזדהות באמצעות הצגת תעודת זהות רק באותם מקרים שבהם, במסגרת מילוי התפקידים המוטלים על הגורמים המנויים בסעיף 2 לחוק תעודת זהות [ובראשם שוטרים], מתעורר צורך ספציפי לברר אם האדם הוא בעל תעודת זהות או צורך לברר מידע לגביו שקיים בתעודת הזהות. "קיומה של זיקה עניינית בין הדרישה להזדהות באמצעות הצגת תעודת זהות ובין הפרטים שאותם ניתן לדלות מתעודת הזהות, לרבות עצם קיומה, מהווה אמת מידה אובייקטיבית להפעלת הסמכות, ובכך יש כדי להפחית מהחשש להפעלתה של הסמכות באופן שרירותי או מפלה, ולו במבחן התוצאה". זאת ועוד: השוטר חייב להזדהות, להסביר מדוע הוא מבקש להציג את התעודה, על הפעולה יחולו המגבלות הכרוכות בעיכוב אזרח, ואם היא תימשך למעלה מ-20 דקות - יש למלא דוח ובו שמו של המעוכב, משך העיכוב והסיבה. לעומת זאת, ממשיכה חיות, אין בחוק הסמכה לביצוע פעולות שיטור נוספות - ולכן הנוהל המשטרתי אינו יכול לעמוד. "פעולות השיטור הנוספות מובילות לפגיעה משמעותית בזכויות אדם, ובהן חופש התנועה, כבוד האדם והזכות לפרטיות" - בין היתר משום שהשוטר נחשף למידע אישי על אותו אזרח. מדובר בפגיעה ניכרת בזכויות אלו, והמדינה לא הוכיחה את טענתה לפיה מדובר בכלי חיוני לעבודת השוטרים והתועלת מן הפגיעה עולה על הנזק הכרוך בה. "עצם העובדה שסמכות כזו או אחרת עשויה לסייע למשטרה בשמירה על הסדר הציבורי, אין בה כדי להצדיק את השימוש בה" בלא הסמכה מפורשת בחוק. חיות הורתה למשטרה להכין בתוך שלושה חודשים נוהל שיעמוד במגבלות שנקבעו, והדגישה שבכל מקרה - הנוהל הנוכחי יפקע בתום תקופה זו. המשנה לנשיאה חנן מלצר הצטרף לדעתה של חיות, באומרו שדי בחוק תעודת זהות והצגתה כדי ליצור את סמכות הדרישה, שכן נאמר בו: "תושב שמלאו לו 16 שנים חייב לשאת עימו תמיד תעודת זהות ולהציגה בפני קצין משטרה בכיר, ראש רשות מקומית, שוטר או חייל במילוי תפקידם, כשידרשו זאת ממנו". ללא הוראה כזאת, מסביר מלצר, אין משמעות לחוק כולו; והפגיעה המסוימת בזכויות החוקתיות היא לתכלית ראויה של שמירת החוק והסדר ואיננה עולה על הנדרש. השופט אלכס שטיין סבר בדעת מיעוט, כי יש מקום לבטל גם את החובה להציג תעודת זהות בלא חשד לעבירה. לדבריו, לדרישה זו אין סימוכין בחוק, ולו ברמז; "המחוקק יודע לומר את דברו, ואנחנו לא נדבר במקומו". שטיין מוסיף: "העדר חובה שבדין, משמעה חסינות מפעולות של אנשי שררה וחירות שלא להיות מוטרד על ידיהם בשום דרך. חרות זו היא בגדר זכות שלילית: הזכות לא להיות מסומן ומוטרד על-ידי שוטר או איש שררה אחר, והרציונל שלה הוא חופש כפשוטו - לא כבוד, ולא פרטיות". המדינה חויבה בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. את העותרים ייצגו עוה"ד אייל אבולעפיה, אן סוצ'יו, גיל גן-מור ונסרין עליאן, ואת המדינה - עו"ד דניאל מארקס.