תגיות זיהוי אישיות, עשויות מתכת, של ארבעה ילדים בגילאי 5-11 מאמסטרדם שבהולנד, נחשפו במהלך חפירות ארכיאולוגיות שנערכו במחנה. התגיות - מן תליוני מתכת שענדו הילדים על צווארם, נשאו את שמותיהם, את תאריך הלידה שלהם ואת שם העיר ממנה הגיעו. את החפירה הארכיאולוגית יוצאת הדופן, המתנהלת לפני הקמת מרכז המבקרים החדש במחנה, מנהלים צוות הארכיאולוגים ויטק מזורק (Wojciech Mazurek) מפולין, יורם חיימי מרשות העתיקות ואיבר סחוטה (Ivar Schute) מהולנד, בעזרתם של תושבים מקומיים.
שמות הילדים שתגיותיהם נמצאו, הם לאה יהודית דלפנייא, דדי זק, אנני קאפר, והילד דוד יהודה ז"ל.
לדברי ארכיאולוג רשות העתיקות, יורם חיימי, "ככל הידוע לנו, תליונים עם שמות ילדים נמצאו רק במחנה סוביבור, והם לא מוכרים משום אתר אחר. מעניין לראות, שהתוויות שונות זו מזו, ולכן נראה שלא מדובר ביוזמה מסודרת, אלא ביוזמות פרטיות של הורים, שהכינו עבור ילדיהם תווית זיהוי. סביר שההורים ביקשו לוודא שניתן יהיה לאתר את יקיריהם בכאוס של מלחמת העולם השנייה. תגיות המתכת של לאה, דדי, אנני ודוד, אפשרו לנו לחבר פנים וסיפור לשמות, שהיו עד היום שורה אנונימית ברישומי הנאצים. החפירה ארכיאולוגית נותנת לנו הזדמנות לספר את סיפורם של הקורבנות ולכבד את זכרם", הוא אומר.
לצורך קבלת פרטים על הילדים, יצרו החוקרים קשר עם מרכז Camp Westerbork, אשר בתקופת השואה שימש כמחנה ריכוז של יהודים שגורשו מהולנד למזרח אירופה, והיום - משמש כמרכז מבקרים והנצחה. "עשר שנים אני חופר בסוביבור", אומר חיימי, "וזה היה היום הקשה ביותר שלי. עמדנו עם הדסקיות בשטח, ליד המשרפות, התקשרנו למרכז, ומסרנו להם את השמות. התגובה הייתה מיידית. קיבלנו לטלפון תמונות של ילדים רכים ומחייכים. הכי קשה, היה לשמוע שאחד מהילדים שאת התגית שלו החזקנו ביד, הגיע לסוביבור במשלוח של רכבת ילדים בני 8-4, שנשלחו לכאן למות לבדם. הסתכלתי על התמונות ושאלתי את עצמי - איך מישהו יכול להיות אכזר כל כך?
