הימנעות של מקבל דברי פרסומת משימוש באפשרות ה"הסר" הניתנת לו, עלולה להוות חוסר תום לב שימנע ממנו להגיש תביעה על-פי חוק הספאם. לצד זאת, מן הראוי להימנע ממצב בו ה"הסר" הוא האפשרות היחידה להיגרע מרשימת התפוצה. כך אומר (9.2.21) שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג.
חוק הספאם מחייב את השולח (בנוסף לקבלת הסכמתו מראש של הנמען) להעניק למקבל הפרסומת אפשרות "לשלוח, בכל עת, הודעת סירוב... ודרך אפשרית למשלוח הודעה כאמור שהיא פשוטה וסבירה בנסיבות העניין". סולברג מפרש: "הווה אומר, בידי הנמען הברירה אם לשלוח את הודעות הסירוב 'בכתב', או באופן שבו קיבל אותן. המפרסם נדרש אומנם להעמיד דרך 'פשוטה וסבירה' למשלוח הודעות סירוב, אך זאת מבלי לגרוע מזכותו של הנמען לשלוח את ההודעה בדרך המתאימה לו".
במקרה בו עסק סולברג, סירב יונתן בן-עמי לגרוע את עצמו מרשימת התפוצה של פייסבוק על-ידי שימוש בכפתור ה"הסר" והתעקש לשלוח הודעת הסרה - למרות שההודעה של פייסבוק הייתה מכתובת דוא"ל שאין להשיב אליה. מאחר שבעקבות הודעה זו הוא לא נגרע מן התפוצה, תבע בן-עמי פיצוי על-פי חוק הספאם - ונדחה הן בבית המשפט לתביעות קטנות בקריות והן בבית המשפט המחוזי בחיפה. בדחותו של בקשתו של בן-עמי לערער, אומר סולברג:
"דא עקא, הגם שנתונה לנמען הזכות לבחור את אופן משלוח הודעת הסירוב, ברי כי השימוש בזכות זו - כשימוש בכל זכות משפטית - צריך להיעשות בתום לב. פייסבוק לא התעלמה ממכתביו של יונתן. כל שביקשה ממנו היה לעשות שימוש בלחצן ה'הסר'. אפילו אם בקשה זו נובעת משיקולי נוחות שלה - מערכתיים, טכנולוגיים או אחרים - ודאי שאינה מטילה על יונתן מעמסה של ממש, אם בכלל. ניתנה בידיו אפשרות פשוטה, 'בלחיצת כפתור', לקבל את מבוקשו. בית המשפט לתביעות קטנות לא מצא את הסבריו בעניין זה כמשכנעים, בלשון המעטה, ובצדק נקבע כי עמידתו הדווקנית על זכותו שלא להשתמש בלחצן ה'הסר' איננה בתום לב.
"בהקשר זה אדגיש, כי איני מבקש לטעת מסמרות בקשר ללגיטימיות של הפרקטיקה - הנפוצה - של שליחת הודעות no reply, עם לחצני 'הסר'. הצדדים לא העלו טענות בעניין זה, ולא הוברר די הצורך מה הסיבה לדרך פעולה זו. על כל פנים, יש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו ופרטיו. ככלל, שמורה לו, לנמען, הזכות לשלוח הודעת סירוב בדרך שבה קיבל את דברי הפרסומת; או בכתב, כטוב בעיניו. לחיצה על לחצן 'הסר' כאופציה יחידה, לא רק שאפשר שאינה מוכרת ופשוטה לחלק מהנמענים, הרי שממילא איננה יכולה לאיין את זכותם זו. הדבר מתחייב מלשון חוק הספאם, ומתכליתו כהסדר המבקש להפחית את המטרד, ולהוריד 'כאב ראש' מן הנמען.
"ברם, בנסיבות דנא, מקובלת עלי הקביעה כי דווקנותו של יונתן שלא לשלוח באמצעות לחצן 'הסר' עולה כדי חוסר תום לב. בעקבות זאת, הייתה פייסבוק רשאית להתעלם מהודעותיו, כך שהוא נושא באחריות להודעות ששוגרו לאחר משלוח 'הודעות הסירוב' מטעמו". לכן, למרות שפייסבוק שלחה לבן-עמי פרסומות בצורה הנוגדת את חוק הספאם, הוא אינו זכאי לפיצוי. את בן-עמי ייצג עו"ד ליעד ורצהיזר, ואת פייסבוק - עוה"ד שי כגן ושירה ליפשיץ.
