בני זוג חד-מיניים יוכלו לרשום את שניהם כהורים לילדיהם בתחולה רטרואקטיבית, רק אם יפנו לבית המשפט בתוך תשעה חודשים מן הלידה. כך קובע לראשונה (יום א', 14.2.21) שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, אשר אימץ חלקית את המתווה שהציע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט - אם כי דחה את ערעוריו הנקודתיים.
פסד הדין עוסק בהורות המכונה "זיקה לזיקה": אחד מבני הזוג הוא האב/האם הביולוגי/ת, כאשר התינוק נולד מתרומת זרע (כאשר מדובר בלסביות) או בפונדקאות (כאשר מדובר בהומוסקסואלים); בן/בת הזוג האחר/ת יירשם כהורה מכוח זיקתו הזוגית להורה הביולוגי. אולם, לשם כך יש צורך בקבלת צו הורות פסיקתי של בית המשפט למשפחה. השאלה שעמדה להכרעה הייתה, האם ניתן לקבוע שצו ההורות יחול מיום לידתו של התינוק או רק מהיום בו ניתן בידי בית המשפט. לשאלה זו יש השלכות כלכליות ומעשיות, כמו גם משמעות רגשית ומשפחתית. מכך גם נבעה שאלת מעמדו של הצו: האם הוא מכונן (יוצר את ההורות) או הצהרתי (נותן גושפנקא רשמית למצב קיים).
עמדתו המקורית של מנדלבליט הייתה, כי כלל לא ניתן להוציא צו רטרואקטיבי מיום הלידה - ולכן הוא ערער על ארבעה פסקי דין של בתי משפט מחוזיים, שנתנו להורות הפסיקתית תוקף רטרואקטיבי. תוך כדי הדיונים שינה מנדלבליט את עמדתו העקרונית וסבר שניתן לתת תחולה רטרואקטיבית, אך זאת בתנאי שהפנייה לבית המשפט נעשתה בסמוך ללידה. תחילה הוא סבר שפנייה זו צריכה להיעשות בתוך שלושה חודשים מן הלידה, ולאחר מכן הרחיב את התקופה לשישה חודשים.
הנדל מסביר, כי טובת הילד מחייבת שהפנייה תהיה בסמוך כל הניתן ללידתו - ולכן יש לתמרץ את ההורה הבלתי-ביולוגי לפנות לבית המשפט מוקדם ככל האפשר. עוד הוא מראה, כי חוק אימוץ ילדים מאפשר תחולה רטרואקטיבית, אך מדגיש שזו איננה ברירת המחדל. לצד זאת, מוסיף הנדל, יש להביא בחשבון את הקשיים המעשיים בפנייה לבית המשפט סמוך ללידה, כאשר ההורים טרודים בטיפול בתינוק. תקופה של שישה חודשים (כעמדתו העדכנית של מנדלבליט) היא קצרה מדי, בעוד שנה היא תקופה ארוכה מדי שלא תתמרץ די הצורך פנייה מהירה. לכן קבע הנדל את הגבול באמצע - תשעה חודשים. כמו-כן, ניתן להגיש את הבקשה חודשיים לפני תאריך הלידה המשוער.
הנדל קובע גם הוראות מעבר. הורים שכבר הגישו בקשה לצו הורות פסיקתי, יוכלו לקבלו רטרואקטיבית גם אם חלפה תקופה ארוכה יותר (ואפילו שנים) מאז הלידה. הורים שטרם הגישו בקשה כזו, יוכלו לקבלו רטרואקטיבית בתוך תשעה חודשים מהיום. ואילו מי שילדיהם טרם באו לעולם, יהיו כפופים למגבלת תשעת החודשים מיום הלידה. הזוגות שבענייניהם הגיש מנדלבליט את הערעורים שייכים לקבוצה הראשונה, ולכן צווי ההורות שניתנו להם יחולו מיום הלידה - כפי שקבעו בתי המשפט המחוזיים.
השופט עוזי פוגלמן, אשר הסכים עם הנדל, אמר כי ייתכן שיש לקבוע שצו ההורות הוא הצהרתי ולא מכונן. זאת, משום ש"קביעה שלפיה הצו הוא מכונן משמעה יצירת פער בין המציאות כפי שמקבלת ביטוי בצו, שלפיה לכאורה קשר ההורות החל אך מיום מתן הצו, לבין המצב העובדתי לאשורו". הנדל מגיב באומרו, כי לדעתו מדובר בצו מכונן, שכן זהו השורש החקיקתי שלו - ובית המשפט צריך להימנע מלהרחיק לכת מעבר למודל שקיבל עיגון חקיקתי מסוים (גם אם לא מלא). השופט מני מזוז הסכים עם הנדל הן בנוגע לתוצאה הסופית והן בנוגע למעמדו של הצו כמכונן. את היועץ המשפטי ייצגה עו"ד רות גורדין, ואת הזוגות - עוה"ד הדר עירא, דניאלה יעקובי ואחינועם סגל-אורבך.
