הכלב נחשב לחיה טמאה באיסלאם ומשמש פעמים רבות אף כקללה מגונה, עד כדי סלידה ורתיעה מן החיה. חוות דעת מומחה שהוגשה לאחרונה לבית משפט השלום בנתניה קובעת כי לשריעה (דיני האיסלאם) יש השקפה חיובית כלפי כלבי נחייה, וכי עבור האדם העיוור כלב נחייה הוא צורך חיוני ולכן, לפי השריעה, מותר לו להחזיק כלב כזה והחברה צריכה לאפשר לו להיכנס עם כלבו למקומות ציבוריים בהם אף מסגדים.
חוות הדעת, שנכתבה על-ידי השייח הד"ר איהאב שריף, מומחה לשריעה ובעל דוקטורט בפסיקת דיני האיסלאם, הוגשה לבית המשפט מטעם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, במסגרת הליך דיון בתביעה שהגישה הנציבות בשמו של אדם עיוור נגד מסעדה במרכז הארץ, אשר בעליה סירב לאפשר לו להיכנס למקום עם כלב נחייה. לטענת בעל המסעדה, הכלב נחשב לחיה טמאה לפי השריעה, ולכן על-אף חיוניותו לאדם העיור שביקש להיכנס עימו למסעדה, הוא סירב לאפשר זאת, ובכך נמנעה גם כניסתו של האדם העיוור למסעדה.
על-פי חוות הדעת החדשה, לשריעה יש השקפה חיובית כלפי כלבי נחייה, והעיקרון המוביל אותה הוא שהשריעה נקבעה כדי להקל על האנשים בחייהם, ובהתאם מותר לאדם עיוור להחזיק בכלב נחייה מאחר שהכלב מהווה עבורו צורך חיוני. יתרה מזאת, חוות הדעת קובעת כלבי נחייה של אדם עיוור הם צורך שרעי ובעלי תועלת משמעותית, וכמו-כן נקבע כי החברה צריכה לאפשר לאנשים עיוורים המסתייעים בכלבי נחייה להיכנס עימם למקומות ציבוריים ואף יש להכין ולסדר עבורם מקום, בין אם במסעדות, בבתי קפה ואפילו במסגדים.
אברמי טורם, נציב זכויות לאנשים עם מוגבלות: "מדובר בעמדה חשובה ביותר של איש דת מוסלמי אשר מעידה על השינוי החל בקרב כל הדתות בכל הנוגע לאנשים עם מוגבלות בכלל ולכלבי הנחייה בפרט. אנשים עם עיוורון הנעזרים בכלב נחייה נתקלים לצערנו לא אחת באי-הבנה של תפקידו של הכלב ואף בסירוב להכניסם למקומות ציבוריים. בעבר כבר הגשנו מספר תביעות במקרים של הפליה של אנשים עם מוגבלות הנעזרים בכלב נחייה, אך הטענה כי הדת לא מאפשרת הכנסת כלב נחייה למקום ציבורי שבה ועולה. אנו מקווים כי חוות הדעת אשר מצביעה על ההשקפה החיובית של הדין האיסלאמי כלפי כלבי הנחייה תשמש לשינוי משמעותי של מצב זה ותאפשר לאנשים עם מוגבלות להשתלב באופן מלא בחברה, לא רק בישראל אלא גם במדינות אחרות בעולם".
