היום לפני 88 שנה, נשרף הרייכסטאג, אירוע מכונן בהתבססות המפלגה הנאצית בשלטון בגרמניה. המשטר הנאצי החדש מיהר לנצל את האירוע, על-מנת להיפטר ממתנגדיו, ולבסס שלטון עריצות אנטי-דמוקרטי, תוך שהוא מתנער משרידי חוקת הרפובליקה של ויימאר.
האירוע התרחש פחות מחודש לאחר מינוי
אדולף היטלר לקאנצלר, ושבוע לפני הבחירות הכלליות שעמדו להתקיים. בתחנת מכבי האש בברלין התקבלה הודעה על כך שבניין הרייכסטאג עולה בלהבות. השוטרים מצאו בחצר המבנה בחור הולנדי צעיר מבולבל וחצי ערום בשם מרינוס ואן דר לובה, קומוניסט מובטל שהגיע לגרמניה כדי למחות על עליית הנאצים לשלטון. הוא נחקר במקום ולטענת המשטרה הודה שהצית את הבניין בכוונה לעורר מרד פועלים כנגד הנאצים. בחקירתו בעינויים הודה שוב בהצתת הבניין, אולם הכחיש כי פעל כחלק מקשר קומוניסטי.
על אף זאת, מיהר הרמן גרינג להודיע להיטלר ולראשי המדינה שהגיעו למקום שמדובר בקשר קומוניסטי, וציווה לאסור את ראשי המפלגה הקומוניסטית בגרמניה.
היטלר הכריז על מצב חירום, ושכנע את הנשיא פון הינדנבורג לחתום על "צו שריפת הרייכסטאג" שביטל סעיפים בחוקת רפובליקת ויימאר, ונתן לממשלה אפשרות לפגוע בחופש האישי, בחופש הביטוי, בחופש העיתונות, בחופש ההתארגנות, ובזכות לפרטיות, כמו גם לערוך חיפושים, להחרים רכוש, ולהטיל עונש מוות על שורה ארוכה של פשעים.
במטרה להוכיח כביכול קשר קומוניסטי בינלאומי לשריפת הרייכסטאג, נעצרו שלושה קומוניסטים בולגרים: גאורגי דימיטרוב – לימים ראש ממשלת בולגריה, ואסיל טאנב, ובלאגוי פופוב. משפט, שציפו שתהיה בו הרשעה קלה ומהירה, גרם למבוכה רבה לשלטונות. דימיטרוב, שייצג את עצמו, חשף סתירות בעדויות, ושם את התביעה ועדיה ללעג. לבסוף רק ואן דר לובה נמצא אשם, והוצא להורג בעריפת ראשו ב-10 בינואר 1934. המשפט הטיל על גרינג והנאצים צל כבד של חשד כי ידם הייתה בהצתת הרייכסטאג, אולם בשלב זה הם כבר היו מבוססים בשלטון.
ישנן עדויות כי חומרי הדלק הוטמנו על-ידי אנשי ס"א בראשות קארל ארנסט במנהרה שקישרה את הרייכסטאג לבניין לשכתו של גרינג, שהיה יו"ר הבית. נראה כי הייתה זו שריפת הרייכסטאג, אשר סיפקה לנאצים את הנימוקים הדרושים להם לצורך חקיקת "חוקי חירום" מרחיקי לכת, וליצירת אווירה ציבורית הדרושה לביסוס המשטר. מבחינה זו, בין אם היו אלו הנאצים עצמם שיזמו וביצעו את השריפה, ובין אם היה זה ואן דר לובה, במעשה של אי-שפיות, נופחה חשיבותו של שריפת הרייכסטג על-ידי בעלי האינטרס, אנשי המפלגה הנאצית, הרבה מעבר לחשיבותו של המעשה או לסכנה בפניה עמדו, כביכול, אזרחי גרמניה. כך הייתה שריפת הרייכסטג לנקודת ציון בהדרדרותה של גרמניה מדמוקרטיה ליברלית אל עבר דיקטטורה נאצית.
