יורשיו של המולטי-מיליונר היהודי-קנדי סמואל גנז טוענים, כי מתווך הנדל"ן משה חרש מעל בכספו ובאמונו של גנז. חרש טוען, כי יורשיו של גנז השיבו רעה תחת טובה והפרו את ההסכמים שנחתמו בינו לבין המנוח ואשר הניבו למשפחתו תשואה של עשרות מיליוני דולרים. הסכסוך בין הצדדים, שהחל בשנת 2016 בבית המשפט המחוזי מרכז והועבר לגישור, צף כעת על פני השטח בעקבות תביעה נוספת שהגישו חברות שבשליטת גנז.
חרש הוא בן-משפחתו של סמואל גנז ושולט יחד עם ליאור רוזנמן בחברת התיווך המובילה גמולב נדל"ן (רוזנמן וגמולב גם הם צד לסכסוך). גנז - שעשה את הונו בעסקי נדל"ן וצעצועים ושרכושו הסתכם במאות מיליוני דולרים - החל בשנת 2009 לרכוש נכסי מקרקעין בישראל באמצעות חרש וגמולב. הוא רכש את בניין המשרדים ברחוב קרליבך 1 בתל אביב, ארבע קומות ו-100 מקומות חניה במגדל משה אביב ברמת גן, בניין משרדים ברחוב תוצרת הארץ 16 בתל אביב ו-60% ממניות המרכז המסחרי "ראשון ביזנס סנטר" בראשון לציון. חרש ניהל את הנכסים תמורת עמלות ודמי ניהול.
היורשים טוענים, כי עם פטירתו של גנז בשנת 2014, נכנסו הם ורעייתו, גיטה גנז, לעובי הקורה בנוגע להשקעות בישראל ובחנו את התנהלותו של חרש. לדבריהם, חרש ניצל את אמונם של בני הזוג - שהיו בני למעלה מ-80 בשנת 2009 - "תוך שהוא מועל באמון זה ובכספים שהופקדו בידיו, פועל בניגוד עניינים, עושה לביתו על חשבון מר גנז המנוח, מעביר דיווחים חלקיים ומגמתיים, מסתיר מידע ופרטים חיוניים ממר גנז המנוח" ומנצל את העובדה שהאחרון אינו בודק את המתרחש.
לדברי היורשים, גמולב ובעליה היו בעלי השליטה בחברת טגן - בעלת הבניין ברחוב תוצרת הארץ ושליש ממניות המרכז המסחרי בראשל"צ - שהייתה במצב קשה, אך חרש הסתיר מ-גנז עובדה זו. עוד התגלה, כי חרש לא גילה שהוא מקבל עמלות גם ממוכרי הנכסים שרכש עבור גנז והסתיר עניינים אישיים נוספים בהם היה נגוע בעסקות גנז. בעקבות זאת הודיעו גיטה גנז ויתר היורשים ביוני 2016 על ביטול הסכם הניהול עם חרש.
בעקבות הודעה זו הגישה גמולב תביעה בסך 5.3 מיליון שקל נגד גיטה גנז והווארד גנז, בנם של בני הזוג. לדבריה, היא סיכמה עם גנז על שותפות בעסקותיו בישראל: בתחום הנדל"ן המניב תעסוק גמולב באיתור הנכסים ובניהולם, והם יהיו בבעלותו המלאה של גנז; ובתחום היזמות הם יתחלקו בשווה בבעלות, כאשר גנז ישקיע 90% מהסכום וגמולב - 10%. עוד סוכם, כי 25% מהשקעותיו של גנז בישראל יהיו בעסקות משותפות. גמולב טוענת, כי חרש הזניח את רוב עיסוקיו האחרים והקדיש את מרבית זמנו לעסקות עם גנז. בסך-הכל השקיע גנז בישראל 50 מיליון דולר.
לדברי גמולב, הדוחות הכספיים הועברו בצורה שוטפת ל-גנז והוא התעניין בפרטיהן של כל העסקות; חרש ביקר בקנדה מספר פעמים בשנה, ואילו גנז ביקר בישראל פעם בשנה. הסכמי הניהול בין הצדדים העניקו לגמולב עמלה של 1.5%-2% מן התמורה בכל רכישה ומכירה של נכס, ו-5% מדמי השכירות החודשיים בנכסים שבבעלות גנז. ההסכמים אמורים היו להיות לכל הפחות לכל חייהם של בני הזוג, אך לטענת גמולב - לאחר פטירתו של סמואל גנז בשנת 2014, דרש בנו לשנות לטובתו את תנאי ההסכמים ואיים לבטלם אם לא ייענה, כפי שאכן עשה. גמולב טענה בתביעתה, כי הביטול נעשה שלא כדין ובהתבסס על תיאוריות קונספירציה של הווארד גנז. בתגובה לתביעה זו, הגישו בני משפחת גנז תביעה משלהם בסך 1.3 מיליון שקל, ובה העלו את טענותיהם נגד חרש. בשנת 2018 הועבר הסכסוך לגישור.
התביעה הנוכחית (שהוגשה ב-8.3.21 לבית המשפט המחוזי בתל אביב) היא בנוגע למסמכים של החברות והנכסים שלטענת היורשים מצויים בידי חרש, אשר מסרב למסור אותם. לדבריהם, במסגרת הליך הגישור הם שבו ודרשו מ-חרש להעביר להם את המסמכים, אך הוא סירב והתנה זאת בכך שיוותרו על כל טענותיהם כלפיו. חרש מחזיק את המסמכים כקלף מיקוח ומפר את חובת האמון שלו לחברות בהן שימש כדירקטור יחיד, טוענים היורשים. מדובר בין היתר בהסכמי הרכישה של הנכסים, המיסים וההליכים המשפטיים הנוגעים להם, הסכמי שכירות וניהול בהם, פרוטוקולים של החברות, דיווחיהן לרשם החברות, הקצאות מניות, מסמכי הנהלת החשבונות שלהן והתכתבויות דוא"ל שלהן. גנז והחברות מיוצגים בידי עוה"ד צבי פירון, רונן קצף וניר פרץ, וגמולב ובעליה - בידי עוה"ד בועז בן-צור ואפרים אברהמוף.
