העליון קובע כיצד ידווח עובד סוציאלי על התעללות בקטין

בית המשפט העליון קובע לראשונה (יום א', 14.3.21) כיצד על עובד סוציאלי לנהוג, אם מגיע לידיו מידע המעלה חשד להתעללות בילד - כדי לאזן בין חובת הסודיות החלה עליו לבין חובת הדיווח על התעללות בחסר ישע. השופטת דפנה ברק-ארז אומרת, כי דיווח כזה אינו כולל אוטומטית מסמכים מתוך תיק הטיפול, ודרך המלך של רשויות החקירה לקבל אותם היא באמצעות פנייה לבית המשפט. ברק-ארז מוסיפה: "על הדיווח שאותו נדרש הגורם הטיפולי למסור להיות 'מהותי', דהיינו דיווח שיכול לתת לרשויות את מלוא הפרטים הרלוונטיים החשובים לחקירה אפקטיבית, ככל שאלה בידיו של המטפל. הדיווח אינו יכול להיות לקוני ופורמלי. עליו לכלול זיהוי ברור של הגורם הפוגע שלגביו הוא מתייחס, כמו גם של הקטין או חסר הישע שנפגעו לכאורה, תיאור מלא באשר למהות המעשים והאירועים בגינם קם יסוד סביר להניח שנעברה עבירה, לרבות נסיבותיהם ותדירותם וכן פירוט אודות המועד והנסיבות בהם נמסר המידע לגורם הטיפולי. הכל, כמובן, כאשר פרטים אלה נמצאים בידיו של הגורם המטפל". ברק-ארז גם משרטטת במפורט את המסלול בו יש לפעול. "ראשית, למען הסדר הטוב ועל מנת למנוע אי-בהירות בכל הנוגע לפרטים רגישים, ראוי כי ככלל חובת הדיווח של גורם טיפולי תמומש באמצעות מסירת דיווח כתוב ומפורט לרשויות המוסמכות. זאת, למעט במקרים חריגים שבהם עשויה לקום הצדקה מתאימה לדיווח ראשוני בעל-פה, כגון בנסיבות של דחיפות מיוחדת. "שנית, חובת הדיווח הינה חובה אישית, וככזו היא מוטלת על הגורם הטיפולי הקונקרטי אשר נחשף עקב עיסוקו למידע שהקים את חובת הדיווח. בשים לב לכך, ברי כי גורם טיפולי זה, ולא אדם אחר, הוא שצריך למסור את הדיווח וכן להיות מי שחתום על המסמך הכתוב המועבר לגורמים המוסמכים. במקרים שבהם הגורם הטיפולי פועל כחלק ממוסד או ארגון, אין מניעה כי נושאי משרה אחרים בו, כגון מנהל או גורם בכיר אחר, יהיו חתומים אף הם על מסמך הדיווח המועבר לרשויות. לצד זאת, אין להסתפק בדיווח שנכתב ונחתם אך בידי נציגי הארגון, בכירים ככל שיהיו, שאינם הגורם הטיפולי שעליו מוטלת חובת הדיווח באופן אישי. "שלישית, ניתן לצפות כי ברגיל הגורם המטפל יציין, כחלק מהדיווח, מיהו המקור שבאמצעותו נחשף למידע, ולמצער כאשר מדובר בדיווח של הפוגע עצמו על מעשיו. אין די באזכור כללי לכך שלגורם הטיפולי 'נודע' או 'נמסר' המידע האמור. הבהרה זו מתבקשת בשים לב לתכליותיה של חובת הדיווח ונדרשת לשם פעילותם הראויה של הגורמים המוסמכים, הן בהיבט הטיפולי והן בהיבט החקירתי". עוד קובעת ברק-ארז כיצד על העובד הסוציאלי להעביר את המידע לעובד סוציאלי אשר על פי החוק אחראי לקבלתו ולהעברתו למשטרה. על האחרון "להעביר לידי המשטרה רק את הדיווח שנמסר לו בצירוף המלצתו בעניין, ללא מסמכים נוספים, ככל שאלו נמסרו על-ידי הגורם המטפל. בשלב זה, כאשר המשטרה מקבלת דיווח כאמור - עליה לשקול בזהירות המתחייבת מהם הצעדים החקירתיים המתאימים. "בהיבט זה יש להבהיר, כי בשים לב לחשיבות הנודעת לחיסיון הטיפולי, על המשטרה לשקול את מכלול הכיוונים החקירתיים שבפניה, ולאו דווקא להתחיל את החקירה בדרישה לקבל מסמכים טיפוליים. כך על המשטרה לבחון את מידת חיוניותם של המסמכים האמורים ולבחון האם קיימות אפשרויות אחרות להשגת ראיות שאינן כרוכות בפגיעה בסודיות ובחיסיון הטיפולי. לצד זאת, אין לקבוע מסמרות בעניין זה וייתכנו מקרים שבהם זה יהיה כיוון החקירה הנכון בנסיבות העניין. אולם, אסור שיהיה זה מהלך 'אוטומטי' כדרך קבע". כאשר המשטרה פונה לבית המשפט, עליה להדגיש, "כי הבקשה המוגשת לו נוגעת לחומר שעשוי לחול עליו חיסיון. דומה שטוב תעשה המשטרה אם תעשה שימוש לצורך כך בטופס מיוחד וייעודי שבו הדבר יודגש באופן מפורש. כמו כן, יש לצפות כי טופס זה יכלול תוספת של הסבר מודפס המכוון לבעל המקצוע ממנו נדרשת המצאת החומרים - על מנת שזה יהיה מודע לאפשרותו לטעון לתחולת החיסיון בבית משפט, ולא למסור את החומר על אתר. ככל שבעל המקצוע אליו מופנית הדרישה להמצאת מסמכים יבקש להתנגד למסירת החומר - בית המשפט יכריע בשאלת החיסיון בזהירות וברגישות המתבקשת תוך שקילת מכלול האינטרסים הנוגעים לעניין בהתאם לסמכותו". ברק-ארז קיבלה את ערעורה של עמותה המטפלת בנפגעי עבירות מין בציבור הדתי, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ולפיה עליה למסור למשטרה מסמכים נוספים הנוגעים למטופל בה החשוד בביצוע עבירות מין בבתו בת השנתיים. היא החזירה את הדיון לבית משפט השלום, כדי שיכריע ספציפית לגבי המסמכים שביקשה המשטרה לקבל. לבסוף מדגישה ברק-ארז את חובת הדיווח על פגיעה בקטינים ובחסרי ישע: "מימושה של חובה זו אינו בגדר הלשנה או מסירה, אלא הצלת נפשות ממש. יש לשבור את קשר השתיקה ולא לעמוד מנגד, בבחינת 'לא תעמוד על דם רעך'". השופט יצחק עמית מעיר, כי "במקרה שלפנינו, רשויות החקירה לא נהגו ברגישות המתבקשת ועל פי הפרקטיקה הנוהגת במקרים מעין אלה". הוא והשופטת ענת ברון הסכימו עם ברק-ארז. את העמותה ייצג עו"ד איתן פינקלשטיין, את המדינה ייצג עו"ד יאיר חמודות, את איגוד הקרימינולוגים הקליניים ייצגו עוה"ד ליה פלוס וליאת בכור, ואת הסניגוריה הציבורית - עוה"ד דורית נחמני-אלבק ונועם גוטמן.