עו"ד ורו"ח יאיר שרון איחז את עיניהם של מי שמכר להם ברבבות שקלים זיכיון לתיווך נדל"ן והציג בפניהם מצגי שווא. כך קובעת שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, עינת רביד.
שרון - שבתקופה הרלוונטית לא היה בעל רשיון תיווך - הוא הבעלים של רשת Isra-Asset, המציגה את עצמה באתר שלה כ"פורצת דרך בכל הקשור לשיטת העבודה מול הצרכנים - היחידה בישראל הפועלת על-פי עיקרון הייצוג הפרטני, השיטה הנוהגת בארה"ב, מס' אחת בעולם בתחום תיווך הנדל"ן". לדברי הרשת, "'אמינות בתיווך' אצלנו איננה רק סיסמא, אלא שיטת עבודה, ולכן כל חברי Isra-Asset פועלים על-פי 'שיטת Isra-Asset' המובילה לאיכות ומצוינות בשירות".
על שרון נאמר באתר: "מומחה בינלאומי בתחום הנדל"ן המניב בארץ ובחו"ל, מתווך נדל"ן. ניסיון בינלאומי רב בתחום הנדל"ן המניב (מגורים ומסחרי), ויזמות נדל"ן, פיתוח עסקי בישראל, מרכז ומזרח אירופה, ארה"ב ואפריקה; שימש מנכ"ל חברת EconomyX GmbH בגרמניה; מנכ"ל חברת הנדל"ן של קבוצת LR באנגולה; בארץ שימש בין השאר CFO של רשת שרתון ישראל ו-CFO ומנהל התפעול של קבוצת אלבר; מנהל הפיתוח העסקי של טמרס מלונות, Asset Manager מטעמו של היזם הבינלאומי פויו זבלודוביץ בנכסיו במיאמי ולאס וגאס; ניסיון באיתור הזדמנויות עסקיות בענף הנדל"ן המניב, ביצוע ניתוחי ערך ותשואה".
באוגוסט 2019 קבע שופט בית משפט השלום ברחובות, יעקב פת, כי שרון - שהיה גם בעליה של חברת המרכז למימוש זכויות - פועל שלא כדין מול לקוחותיו, וקיים חשש סביר שהוא מבצע כלפיהם הונאה. פת הוסיף: "נסיונות ההכחשה וההתפלמסות של התובע לפני, הותירו בי רושם עז של אדם שהאמת אינה נר לרגליו", וקבע ששרון גם ניסה להטעות את בית המשפט בתצהירו ובחלק מטענותיו.
כעת קובעת רביד, בדחותה את ערעורו של שרון על פסק דינו של בית משפט השלום, כי התנהלותו של שרון מול חלק מרוכשי זיכיון Isra-Asset הייתה אחיזת עיניים ומצגי שווא, וכי הם היו רשאים לבטל את ההסכמים איתו ולקבל בחזרה את כספם - 400,000 שקל בסך-הכל. ההסכמים כללו הצהרה של שרון לפיה הוא "מפעיל בישראל רשת משרדי תיווך נדל"ן בשיטת הזיכיון", וצפה שכל אחד מהם יבצע כעשר עסקות בשנה. אלא שבפועל התברר שבאותה עת כלל לא הייתה רשת כזאת ומילותיו של שרון היו ה"רשת" בה נפלו הזכיינים, בלשונה של רביד (9.3.21):
"בפועל לא הייתה 'רשת' מצליחה וממותגת קיימת כלל ועיקר. למעשה ה'רשת' נוצרה ביחד עם המשיבים והם היו צריכים לפלס את דרכם ולפתח לא רק את עצמם כמתווכים חדשים וחסרי ניסיון, אלא גם את ה'רשת' כולה. עול כבד, שעליו הוסיף המערער את עולה של 'השיטה', שהמציא וניסה על המשיבים כ'שפני ניסיונות', מאחר שהוא עצמו לא היה בעל רישיון תיווך ומעולם לא ניסה את 'השיטה' בעצמו, בישראל, בשוק הנדל"ן המקומי".
רביד מוסיפה: "גם אם נניח שהמשיבים ידעו ש'הרשת' בשלבי התחלה, הרי לא ידעו מהי 'השיטה' ומה סיכויי הצלחתה בטרם מסרו את מיטב כספם למערער. המערער כדרכם של מי שעוסקים באחיזת עיניים טען בפני המשיבים, כי יש בידיו 'שיטה', אשר תתגלה להם רק לאחר שיחתמו על ההסכם וישלמו". לא מדובר היה בכישלון עסקי גרידא, כפי שטען שרון, אלא בהפרה יסודית של ההסכם מצידו.
המתווכים היו רשאים לבטל את ההסכמים גם בשל מצגי השווא של שרון, ממשיכה רביד. העובדה שמתווכים רבים לא הצליחו להגיע ליעד המובטח (עשר עסקות בשנה) מלמדת, כי הבעיה איננה בהם אלא ב"שיטה". לדברי רביד, "לא כל מי שמבטיח 'שיטה' שנכשלה 'כישלון עסקי' גרידא יהא אחראי למצג שווא. כמובן שלא. אולם מי שמציג 'שיטה' סודית, שתגולה על ידו רק לאחר התשלום, ובפועל מתברר, שמעולם לא פעל בעצמו על-פי 'השיטה' ואף לא הפעיל אחרים על-פי 'השיטה', ושאינו יודע כלל אם תצליח בישראל, ואם היא מתאימה לתנאי הארץ ותושביה, ועדיין מרהיב עוז בנפשו לקחת תשלום גבוה מאנשים חסרי ניסיון בתחום כתנאי לחשיפת 'השיטה', הרי שזה לא 'כישלון עסקי', אלא מצג שווא של מי שמבטיח דבר שכלל לא יכול להתחייב לטיבו ולהתאמתו למטרה".
עוד קובעת רביד, כי שרון הפר את התחייבותו ליצור לרשת מיתוג ומוניטין באמצעות פרסום. במשך השנה וחצי הרלוונטיות לתובעים אלו, הוא השקיע בפרסום רק 32,000 שקל - בעוד שכאמור הם לבדם שילמו לו 400,000 שקל; ולמעשה הכסף הושקע למעלה משנה לאחר חתימת החוזים. שרון טען שאמור היה להשקיע בפרסום רק מכספי הזכיינים, אך רביד מראה שהוא אמור היה להשקיע מכספו.
בהסכמים עם הזכיינים אומנם נקבע שכספם לא יוחזר להם, אך רביד מסכימה עם השלום בדבר חובת ההשבה. היא מסבירה: "אם ביטול ההסכם נעשה כדין בשל הטעיה ומצג שווא, הרי שאלו מבטלים את ההסכם שנכרת עקב מצג שווא, כולל הביטול גם את הסעיף הזה של הוויתור על השבת [דמי] הזיכיון". ועוד: "הואיל והמערער לא עמד בהתחייבות שהיא ליבת ההסכם, לפעול כך שיהיו למשיבים הכנסות, הרי שכאשר לא עמד בהתחייבות זו, ניטל הבסיס לתנאי של אי-השבת דמי הזיכיון".
סגן הנשיא שאול שוחט מוסיף: "אחיזת עיניים ממש... הסכומים שהמשיבים שילמו למערער לא היו עבור שימוש בסימן המסחר שהמערער הוא בעל הזכות בו אף לא עבור 'השיטה' לא שיטה שהגה. הסכומים שהמשיבים שילמו למערער היו עבור ההבטחה להיות חלק מרשת תיווך פעילה, ממותגת שתקום ותצבור מוניטין תחת השם המסחרי, על כל היתרונות שהיא מעניקה. את הרשת - המערער התחייב להקים ולהעניק בה למשיבים זיכיון... הכישלון שלו מהדהד למרחוק מהסיבה הפשוטה שללא קשר להתנהלות המשיבים, עובדה שהוא לא הצליח להקים את הרשת לא במועד הגשת התביעה, אף לא כיום - ארבע שנים אחריה".
השופט נפתלי שילה הסכים עם רביד. שרון חויב בתשלום הוצאות בסך 45,000 שקל, לאחר שכבר חויב ב-75,000 שקל בבית משפט השלום. את שרון ייצג עו"ד שמואל תמיר, ואת המתווכים - עו"ד אהרון טטרו.