המשטרה, הפרקליטות והמכון לרפואה משפטית מתעלמים בצורה שיטתית מפסקי דין חוזרים ונשנים של בית המשפט העליון בנוגע לכללים לנתיחת גופות במקרים בהם יש חשד שהמוות נבע מעבירה. כך אומר (יום ד', 24.3.21) שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג.
סולברג אומר: "קביעת סיבת המוות המדויקת, איננה מטרה העומדת בפני עצמה. נתיחת גופה לשם קביעת סיבת המוות, תיעשה רק במקרים שבהם הדבר נחוץ לצורך העמדה לדין פלילי, של האחראים למוֹת המנוח. לכן, מקום שבו הקשר הסיבתי בין מעשה העבירה לבין התוצאה הקטלנית איננו מוטל בספק, אין הצדקה להורות על נתיחת הגופה, אך ורק לצורך קביעת המנגנון המדויק שהוביל למותו של המנוח".
סולברג מצטט פסק דין בנושא של השופטת מרים נאור משנת 2008 וממשיך: "מאז שנכתבו הדברים הללו, דן בית משפט זה בכמה וכמה עתירות נגד החלטות שאישרו נתיחת גופה, לשם קביעת סיבת המוות. רבות מהן התקבלו, חלקן בהסכמת המדינה, לעיתים מבלעדי הסכמה. מכאן למדנו על הפנמה חלקית בלבד, אם בכלל, של החובה המוטלת על הגורמים המוסמכים, לבדוק היטב האם אכן נצרכת נתיחה לשם העמדה לדין; או שמא, די בתיעוד הרפואי הקיים ובבדיקה חיצונית, כדי לבסס את אשמתם של האחראים למוות, כנדרש בפלילים.
"וזאת למוֹדעי: מאבק משפטי על נתיחת גופה, מקום שבו הנתיחה אינה מוכרחת, מותיר אחריו שובל של נזקים. בראש ובראשונה - פגיעה מיותרת במשפחה; מתהּ מוטל לפניה, וזוהי שעתה הקשה ביותר. זאת ועוד, דווקא הגשת בקשה שכזו לביצוע נתיחה מקום שאין בה הכרח, עלולה להעלות מן האוב ספק מיותר, לשים דברים בפיה של הסניגוריה, שלא לצורך ולא לטובת המשפט הפלילי. הסניגוריה במשפט הפלילי עשויה להיתלות בבקשת המדינה להורות על נתיחת הגופה, ולטעון כי היא-היא ראיה לקיומם של קשיים בהוכחת הקשר הסיבתי; בקשה מיותרת לנתיחת גופה, באה אפוא לתקן ונמצאה מקלקלת".
הדברים נאמרו בנימוקים לפסק דינו של בג"ץ שניתן בתחילת החודש, ובו הגביל את ניתוח גופתו של בן דבח שנדקר למוות. "רופא המכון טען לפנינו, כי מבלעדי נתיחה, לא ניתן לשלול באופן ודאי אפשרות שמותו של המנוח לא נגרם גם כתוצאה משינויים והתרחשויות בתקופת אשפוזו בבית החולים. למשמע טענה זו, דומני כי נדרשת הבהרה באשר לתפקידם של רופאי המכון לרפואה משפטית", מקדים סולברג לאמירתו העקרונית.
סולברג עומד על ליקוי נוסף, החוזר ונשנה למרות הערות בית המשפט העליון: "על פני הדברים, לא היה צריך לעכב את הלוויתו של המנוח; זו יכולה הייתה להתקיים בו ביום, אילו כל העוסקים במלאכה היו פועלים בשקידה ראויה. מיד לאחר קבלת ההודעה על פטירת המנוח, צריכה הייתה המשטרה לפנות לבית החולים, בבקשה בהולה לקבלת כל מסמכי האשפוז הרלוונטיים, לצורך העברתם המיידית למכון לרפואה משפטית. בפועל, למעלה מ-26 שעות שעות חלפו משעת הפטירה עד להעברת המסמכים כולם למכון לרפואה משפטית; הרבה יותר מדי זמן, כשהמת מוטל לפנינו". סולברג מציין שכבר עמד על כך בשני פסקי דין קודמים ומוסיף: "יש להצטער על כך ששוב צריך להעיר על עניין אנושי בסיסי זה. שומה לעשות לתיקון הקלקול".
השופטים מני מזוז וג'ורג' קרא הסכימו עם סולברג. את משפחת דבח ייצג עו"ד דרור שוסהיים, ואת המדינה - עו"ד דפנה שמול.
