בנק מזרחי ובנק דיסקונט לא יעבירו 100 מיליון שקל לקופת הכינוס של קבוצת חברות הבנייה חפציבה, שהייתה בניהולו של הנוכל בועז יונה. כך קובעת סופית (יום ה', 25.3.21) שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון. היא דחתה את ערעור המנהל המיוחד של הקבוצה, עו"ד יצחק מולכו, על פסק דינו של השופט דוד מינץ (אז במחוזי ירושלים, כיום בעליון).
חפציבה, שהייתה בשליטת הקבלן הוותיק מרדכי יונה המנוח, קרסה באוגוסט 2007 והותירה חובות של 1.5 מיליארד שקל. בועז יונה נדון לשש שנות מאסר בשל גניבת חלק ניכר מכספי החברות, אשר הותירו דיירים רבים שנאלצו להוסיף כספים על-מנת לקבל את הדירות שרכשו (ושוכנעו לוותר על ערבות בנקאית). הכונס הרשמי הוא מפרק החברות ומולכו הוא המנהל המיוחד מטעמו. מולכו ביקש לחייב את מזרחי ודיסקונט להחזיר לקופת הכינוס 80 מיליון שקל ו-20 מיליון שקל (בהתאמה) - 95% מהם הלוואות "גב אל גב" שהעניקו לבועז יונה ולשתיים מן החברות. הכספים הועברו בין חברות הקבוצה ובפועל הוחזקו בפקדונות סגורים בבנקים כערבות לפרעון ההלוואות. כאשר קרסה חפציבה, מימשו הבנקים את הערבויות ונטלו בחזרה את הכספים.
מולכו טען, כי מדובר היה בעסקות בעלי עניין ועסקות חריגות שהיו חייבות לקבל אישור מיוחד - של ועדת הביקורת ושל הדירקטוריון בכל אחת מן החברות - ולהיות לטובת החברות. מאחר שהן לא קיבלו אישורים כאלו ולשיטתו היו לרעת החברות, הוא טען שיש לבטל את השעבודים ושלפיכך יש להורות לבנקים להעביר סכומים אלו לקופת הכינוס. כאמור, מינץ דחה עמדה זו וכעת דחתה אותה גם ברון.
לדברי ברון, שלוש העסקות "מהוות לכאורה עסקות בעלי עניין, שכן נושאי המשרה בחברות הערבות ניצבו משני העברים בכל עסקה. ואולם אף על-פי כן, אף אחת משלוש העסקות אינה מגלה חשש לפגיעה בחברות או בבעלי המניות ולא נשקפה להם כל סכנה מעסקות אלה; אף לא לבעלי מניות המיעוט בחברות, ולו רק משום שבפועל כלל לא קיים מיעוט בחברות אלה. מצב דברים זה הוא תולדה של מבנה הבעלות והניהול של חפציבה השקעות וחפציבה הנדסה – שכל אחת מהן היא חברה משפחתית פרטית, הנתונה בבעלותו של מרדכי יונה יחד עם רעייתו חפציבה יונה, והוא גם זה ששימש כיו"ר הדירקטוריון בשתיהן.
"בהינתן הזהות שבין בעלי המניות בחברות לבין מקבלי ההחלטות בה, ברור שהעסקות נעשו על דעת בעלי המניות; ובמצב דברים זה מנגנון האישור של עסקות בעלי עניין הקבוע בסעיף 272 לחוק [החברות] נמצא חסר תוחלת – ואין עוד משמעות לעמידה דווקנית על קיומו. נוסף על כך, בנסיבות אלה הנטל הרובץ לפתחו של המנהל המיוחד להוכיח כי העסקות אינן עומדות במבחן 'טובת החברה' הוא כבד במיוחד, ונטל זה לא הורם".
ברון מוסיפה: "בנסיבות המקרה עצם עמידתם של נושאי המשרה משני צידי המתרס של העסקות אינה מעוררת חשש לפגיעה בחברות שנטלו על עצמן את העמדת הערבויות, לא כל שכן חשש לפגיעה בבעלי המניות. כך, באשר בעלי המניות בחברות ומקבלי ההחלטות בה הם היינו הך, ודי בעובדה זאת כדי להפיג את החשש מפני ניגוד עניינים של נושאי המשרה". עוד אומרת ברון, כי לנוכח מבנה הבעלות והניהול - ברור שהדירקטוריונים היו מאשרים את העסקות:
"אישור מאת אורגן בלתי תלוי בכל מקרה לא היה בר-השגה – אפילו היה מנגנון האישור מבוצע ככתבו וכלשונו. חפציבה השקעות וחפציבה הנדסה הן חברות פרטיות שאין להן ועדת ביקורת – ועל כן ולפי סעיף 272 לחוק, לכאורה עליהן לקבל אישור כפול לעסקות בעלי עניין, מהדירקטוריון ומהאסיפה הכללית. אלא כפי שהוברר, מרדכי יונה ובועז יונה שימשו כדירקטורים יחידים בחפציבה השקעות, ומרדכי יונה היה דירקטור יחיד בחפציבה הנדסה, וכן החזיק ברוב מניותיהן של שתי החברות ובתפקיד יו"ר האסיפה הכללית בשתיהן. לשון אחר: מרדכי יונה הוא מנהל החברות, הוא הדירקטוריון והוא גם אסיפת בעלי המניות; וגורם בלתי תלוי אַין".
כאמור, מולכו גם לא הוכיח שהעסקות לא נעשו לטובת החברות. עקרונית, אומר ברון, "התערבות בית המשפט בעסקת בעלי עניין שאושרה כדין ראוי שתיעשה בריסון ובזהירות; ולא בנקל יורם הנטל להוכיח כי העסקה לא הייתה 'לטובת החברה' מקום שהיא צולחת את מנגנון האישור שבחוק החברות. העברת העסקה תחת שבט הביקורת של בית משפט עשויה אפוא להיות מוצדקת, למשל, במקרים שבהם הוכח כי נפל פגם מהותי בהליך האישור בחברה". לגבי הלוואות אלו - לא ברור מדוע ניתנו, במיוחד כאשר הן גרמו הפסדים לחברות שנטלו אותן. מולכו טען שהמטרה הייתה לייפות בצורה מלאכותית את הדוחות של מקצת מן החברות בקבוצה - אלא שמדובר בטענה לביצוע עבירה פלילית, ומולכו לא הביא לה אפילו ראשית ראיה.
מכל מקום, חפציבה השקעות - החברה שהכספים הועברו אליה - יצאה נשכרת מן הריבית שקיבלה על הפקדונות בבנקים. ואילו מימוש הפקדונות בידי הבנקים לא הסב לה כל נזק, שכן מצבה הכלכלי לא השתנה עקב כך. זאת ועוד: מטענותיו של מולכו עולה, כי הוא סבור שעילת הביטול היא שהעסקות לא נעשו לטובת הנושים - אך ברון מדגישה, כי אין להרחיב את "טובת החברה" כך שתכלול גם את "טובת הנושים".
מולכו חויב בתשלום הוצאות בסך 60,000 שקל. השופטים ניל הנדל ונעם סולברג הסכימו עם ברון. את מולכו ייצגו עוה"ד יעקב מלצר ואלי ארביב; את מזרחי ייצגו עוה"ד פיני יניב ורועי דלח; את דיסקונט ייצגו עוה"ד אסף אנגלרד ואלינור שטרק; ואת הכנ"ר - עו"ד טובה פריש.
