סניגור שקיבל על עצמו לייצג נאשם, חייב לייצגו בצורה מלאה גם אם היקף התיק התרחב בצורה משמעותית ואין הסכמה בינו לבין הנאשם לגבי עידכון שכר טירחתו. כך קובע (14.4.21) שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל.
עו"ד שחר חצרוני מייצג את אשר מסילטי, אחד מ-11 נאשמים בפרשה נרחבת של הברחת קוקאין מדרום אפריקה בשנת 2018; כתב האישום הוגש בינואר 2019. בספטמבר 2020 הוגש כתב אישום נוסף באותה פרשה והדיון בהם אוחד בפני השופט מוטי לוי. כתב האישום המקורי נגד מסילטי כלל שמונה אישומי סמים ואישום נשק, וכעת נוסף אישום סמים אחד. חצרוני ומסילטי לא הגיעו להסכמה על ייצוגו בכתב האישום המתוקן, חצרוני ביקש להשתחרר מן הייצוג באישום הנוסף, לוי דחה את בקשתו והנדל דחה את ערעורו.
הנדל מזכיר, כי רק בית המשפט יכול לשחרר עורך דין מייצוג בתיק פלילי, וכי הוא רשאי לסרב לעשות זאת אם הדבר יגרום לעיכוב בלתי סביר בניהול התיק. "הנוקשות ביחס ליכולתו של סניגור פלילי להביא את ההתקשרות בינו ובין לקוחו לידי סיום היא אפוא תולדה של תפישת ייחודו של תפקיד הסניגור במשפט פלילי. זאת, נוכח האחריות הכבדה שהוא נושא בה במשימת ייצוגו של נאשם בהליך אשר תוצאותיו עשויות להיות הרות גורל עבורו, וכן בשל המשקל הרב שניתן לזכותו של הנאשם לייצוג הולם".
הנדל מוסיף: "בעיני, זוהי גדולתה של מלאכת הסניגוריה. הסניגור משמש לפה עבור הנאשם; הוא הגורם הבקיא ברזי המשפט, וידו הארוכה של הנאשם במגעיו עם עולם המשפט ולעיתים עם העולם בכלל. זאת בתקופה הייחודית שבה הנאשם נאבק בגליו של ים סוער בהיותו פגיע ולחוץ, ונזקק ליועץ ולסיוע מקצועי. העיקר הוא שהסניגור מייצג את הנאשם אל מול הכוח השלטוני רב העוצמה של המדינה - המשטרה והתביעה הכללית. בל נשכח כי שני הצדדים למשפט הפלילי הם הנאשם והמדינה; יחיד אל מול הציבור בכללותו. זאת בעת שבה עומד הנאשם בפני הסיכון שיוכתם בפלילים ויושתו עליו עונשים שונים, אשר עשויים לכלול מאסר מאחורי סורג ובריח, דהיינו - את שלילת חרותו. הסניגור הוא הוא אשר משמש כמגנו של היחיד אל מול המדינה, על משאביה, ממדיה ומוסדותיה".
כאמור, חצרוני ביקש לשחררו מן הייצוג רק באישום הנוסף כך שסניגור אחר ייצג בו את מסילטי, אך הנדל אומר שזוהי הצעה מלאכותית ומוקשית ביותר, שכן אין אפשרות מעשית לבצע אותה. "ייפוי הכוח שניתן למערער [חצרוני] בתיק מתייחס לתיק בכללותו, גם אם נוספו לו עדי תביעה, ראיות ואישומים. ברי כי עמדתו של המערער לא יכולה לקבוע את אופן ניהול ההליך המשפטי עצמו, וליצור סדר דין פלילי חדש. נדמה כי התוצאה הלא-מכוונת של עמדת המערער לפיה סניגור א' ייצג את הנאשם באישום א' וסניגור ב' ייצגו באישום ב', כאילו מדובר בשני תיקים נפרדים, תהא פגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן. לכך בית המשפט אינו יכול לתת את ידו".
עוד מציין הנדל, כי החלפתו של חצרוני תחייב לעכב את המשפט כולו, בו יש כאמור עוד עשרה נאשמים, שחלקם (כמו מסילטי) עצורים עד תום הליכים - וזאת אחרי שלוי דחה את שמיעתו במספר חודשים בשל איחוד התיקים. עקרונית, מוסיף הנדל, אין להקל יתר על המידה בבקשות שחרור כאלו, במיוחד בתיקים גדול, מחשש שהם ישמשו לדחיית הקץ או מאוחר יותר כנימוק להקלת בעונש בשל חלוף הזמן.
גם הפגיעה בשכרו של חצרוני אינה מצדיקה את שחרורו: "סניגור שמקבל על עצמו את ייצוגו של נאשם בפלילים ודאי מודע היטב לכך ששחרורו מייצוג מותנה באישור בית המשפט. עוד ידוע כי ייתכן מצב בו יתוקן כתב האישום או יופיעו ראיות חדשות ועדים נוספים. בירור פרשה משפטית אינה עניין צפוי. אין תסריט כתוב מראש שהמעורבים במשפט משחקים לפיו. על כן, שומה על סניגור פלילי לשקול את שיקוליו באופן חופשי ואוטונומי, ולכלכל צעדיו, תרתי משמע, בהתאם לכך". במקרה הנוכחי, גם התיק המקורי לא היה קטן ממדים, והאישום הנוסף האחד נגד מסילטי דומה לאלו שיוחסו לו במקור.
הנדל מסיים באומרו, כי חצרוני יכול לבקש לצרף עורך דין שייצג את מסילטי יחד עימו, על-פי חלוקה פנימית ביניהם. הוא גם אינו מביע עמדה בדבר האפשרות שהייצוג יועבר במלואו לידי הסניגוריה הציבורית. השופטים ענת ברון ויוסף אלרון הסכימו עם הנדל. את חצרוני ייצג עו"ד תומר סננס, את המדינה ייצגו עוה"ד ארז בן-ארויה וירדן זאבי, ואת לשכת עורכי הדין - עו"ד עדי כרמלי.
